לא כיבסתי פה מספיק מילים בשביל להצדיק את עצם קיום הקטגוריה, אבל התגובות למאמר בגלוב על הדיווח בכלכליסט שמצליח גם לאכול את העוגה וגם להשאיר אותה שלמה ובעיקר התגובה של יונית, גרמו לי לאוורר אותה.

יונית כתבה:

יש הסבר. הוא אפילו מאוד רציונלי. אבל משעמם מאוד לכתוב אותו פעם אחר פעם. והוא גם לא מחזיק ידיעה, כי הוא רק מילה אחת. ספקולנטים. זהו. תגיד תודה שלפחות ירדנו מהניסיון הפאתטי להסביר את זה במונחים המיושנים של ההיצע והביקוש.

מי הם הספקולנטים האלו שיונית מתכוונת אליהם? לבאורה ספקולנטים עוסקים בספקולציות – משמעביצוע פעולות שאין רמת ביטחון בהצלחה שלהן של 100%. דוגמא לספקולציה היא חציה של כביש שלא במעבר חציה, או באור אדום, ולפעמים בחלק מהצמתים, בחלק מן השעות זו ספקולציה לחצות את הכביש במעבר חציה שאור ירוק. סוג אחר של ספקולציה שכל האנשים עוסקים בו הוא ביטוח – בביטוח אתה בעצם מהמר שיקרה לך משהו רע.

ברור שיונית לא התכוונה לספקולציות היומיומיות האלו ומה שהיא התכוונה אליו הוא קיצור של "בני זונה סוציומטים שאני לא מצליחה להבין את מערכת השיקולים שלהם, אבל נראה שהם מרויחים ימבה כסף בזמן שאני לא, הבני זונות האלו".

יונית היא כמובן לא לבד בשימוש הספציפי הזה של המילה, משתמשים בה כמעט כל חברי הפרלמנטים ברחבי העולם וכל לוביסט מתחיל כאשר הם מנסים לשכנע שהמצב הנוכחי אינו "המצב הטבעי" של הדברים (למה הם חושבים ש"המצב הטבעי" היה אי פעם טבעי זו שאלה מענינת בפני עצמה) והמדינה או גוף רגולטורי צריך לשנות מדיניות בשביל לחזור אליו.

הגדרה יותר טובה של המילה יכולה להיות: ספוקלנט הוא אדם שעוסק בקניה ומכירה של סחורות על בסיס מזדמן כאשר לדעתו המחיר העתידי צפוי להיות גבוה יותר מהנוכחי. די ברור שמימד הזמן הוא מרכיב מאוד חשוב ביכולת לעסוק בספקולציה. קשה לעסוק בספקולציה על מחירי הלחם הטרי כי עוד בדרך למחסן הוא יפסיק להיות טרי ולעומת זאת נפט יכול להשמר במצב שמיש במשך חודשים ולכן אפשר לקנות אותו בזול, ולהעמיס על מיכלית שתשוטט בעולם עד שהמחיר יעלה.

אבל האם הבורסה זה מקום שניתן לעסוק בו בספקולציות? ברור, כל מי שסוחר בבורסה עוסק בספקולציה. אנשים קונים מניות כי הם מאמינים שבעתיד הערך שלהן יעלה ומוכרים אותן כאשר אין להן ערך ספקולטיבי עבורם*. יותר מזה – למעשה אין בבורסה אדם אחד שאינו עוסק בספקולציות.

האבסורד בתגובה של יונית בהקשר הספציפי של המסחר בבורסה שאליו היא התיחסה, הוא שמאחר שלא מתבצעת בבורסה פעילות שאינה פעילות ספקולטיבית, לטעון שעליות/ירידות שערים נובעות מפעילות ספקולטיבית זה נכון אבל בעל ערך כמו הטענה שהמים רטובים. יונית פספסה שמה שמענין במסחר בשוק ההון אינו בהכרח התוצאות שלהן הספקולנטים גורמים אלא הסיבות המניעות אותם (היסטריה, ציפיה לרווחים/הפסדים, ציפיה לכסף שיוזרם/יצא מהשוק בגלל סיבות חיצוניות, פסיכולוגית המונים, ובטח יש עוד סוגי סיבות).

*זה לא הכי מדויק בעולם אבל משקיעי ערך לא עוסקים הרבה בקניה ומכירה.

בין שלל הצידוקים להתערבות של בנק ישראל בניהול של בנק הפועלים ההזוי ביותר הוא מאמר של הפרופסור למשפטים ידידיה שטרן שטוען שלמה שבעלת השליטה בבנק הפועלים (שרי אריסון) חושבת אין שום משמעות. לדעתו של שטרן (אם הצלחתי להבין אותה נכון) לבנק כחברה יש מטרות שאינן קשורות כלל למטרות של בעלי המניות שלה, ויותר מזה הבנק דומה לאדם

כשם שאיננו מעלים על דעתנו שאדם טבעי "שייך" למישהו אחר, כך גם חברה עסקית אינה "שייכת" לאף אחד.

מאחר שאני בן אדם לא מתוחכם במיוחד אני מנסה לפשט דברים לרמת הIQ הנמוכה שלי. האם הפרופסור טוען שהמכולת של משה בפינת הרחוב לא שייכת בעצם למשה אלא יש לה מטרות משל עצמה? או אולי שהבנין בו אני גר הוא גוף עצמאי עם מטרות משל עצמו וכל הקטע הזה של בחירת ועד בית על ידי הדיירים (בעלי המניות של הבנין) שיישם את רצונות הדיירים הוא עברה כנגד זכויות ה"אזרח" של הבנין?

מישהו מסוגל לתרגם עבורי לעברית פשוטה את המאמר של שטרן?

אחרי שהחלטתי שאני מעונין לקחת סיכון ולצאת מההשקעות בניירות ערך ממשלתיים בטוחים לטובת אגרות חוב קונצרניות ניגשתי לסניף הבנק שלי ודיברתי עם פקידת ההשקעות. דבר הראשון שעשינו יחד היה למלא את פרופיל ההשקעה שאני מחפש ומאחר שאני רציתי להשקיע בצורה סולידית וכמעט חסרת סיכון, בסופו של התהליך המחשב של הבנק המליץ על אגרות חוב של חברות כמו בזק ופרטנר.

במשך שבועיים שלושה עקבתי אחרי הביצועים של אגרות החוב האלו ומאחר שהיה מדובר בתקופת ההתאוששות של הבורסה מהנפילה הגדולה של נובמבר, באופן מהיר יחסית התשואה עליהן ירדה מ5%+ אל מתחת ל3% שזה היה הרף שמתחתיו החלטתי שלא כדאי לקחת סיכון בשביל תשואה נמוכה כזו. אז קפצתי לבנק בשביל למכור את אגרות החוב האלו ולקנות אחרות. בבנק קודם כל חישבו את הרווח שלי והוא היה זעום באופן מאוד מעצבן, ואחר כך שוב ביקשנו עצות השקעה מהמחשב אבל הפעם לא היו לו כמעט המלצות על אגרות חוב עם תשואה של 5% ומעלה. אחרי כמה שניות חשיבה משותפת החלטנו שזה בגלל פרופיל הסיכון שלי והזנו מחדש נתונים שהעלו את רמת הסיכון שאני מוכן לקחת, ואז קיבלתי מספר אפשרויות השקעה.

לאחר מכן חשבתי למה בעצם הרווחתי הרבה פחות ממה שציפיתי והמסקנה היתה מאוד פשוטה – בפרופיל עם מעט סיכון הבנק ימליץ על איגרות חוב שנפדות בטווח של בערך שנתיים, טווח שמאפשר רמת ודאות גבוהה, לפחות כשמדובר בחברות גדולות. הבעיה היא שאם התשואה בה אני קונה היא 5% ואני משלם לבנק0.5% עמלת קניה ומכירה, אחרי שנתיים 10% מהרווח הולך בעצם לבנק וזה עוד לפני שמביאים בחשבון את עמלת "שמירת ניירות ערך" שגם היא כמה עשיריות האחוז לשנה. ספציפית למצב בו אני הייתי, הרווחתי כ4% מעליית הערך אבל שילמתי כ1% על עמלות ולכן הרווחתי רק 3%.

המסקנה היתה ברורה. גם אם זה נעשה מהכוונות הטובות והטהורות ביותר, מה שבנקים ממליצים כהשקעה סולידית משתלם לבנקים יותר מאשר השקעות לטווחים ארוכים יותר שעשויות עקב כך להיות סולידיות פחות. כתוצאה מהתובנה הזו החלטתי שכמה שלא נהנתי במערכת היחסים עם פקידת ההשקעות והמחשב שלה, אין לנו סיכוי לעתיד משוטף ארוך טווח ביחד, ואני צריך לדאוג לעצמי. כמובן שהמשכתי לשאול אותה מה דעתה ודעת הבנק על אגרות חוב שהתכוונתי לקנות, אבל הדעה שלה היא רק עוד רכיב ולא גדול במיוחד בהחלטות שלי.

אז אני בוחר את מה שאני קונה? הייתי רוצה לאמר שאני מתעמק בדוחות של החברות ומבין לבד את כל העסקים שלהם ומצליח לגבש דיעה על רמת הסיכון שלהן – אבל אז הייתי משקר. אני משתדל לחקור כמה שיותר לפני שאני קונה משהו, אבל בסופו של דבר המקור העיקרי הוא העיתונות הכלכלית שהרבה פעמים האיכות שלה היא לא הרבה יותר גבוהה מ"רב סרן שמועתי".

אז מה אני מחזיק כרגע (בסוגריים דירוג מעלות):

• מזרחי טפחות שה א (A+)
  זו ההשקעה הכי גדולה שלי. מצד אחד בנק מזרחי נחשב על ידי אנליסטים כבנק שמנוהל הכי טוב בישראל ומצד שני המשבר הפיננסי העולמי הנוכחי והמשברים הקודמים בארץ לימדו שמבחינה פוליטית המדינות לא מסוגלות לתת לבנקים גדולים ליפול. המסקנה היא שלאגרות חוב של הבנקים אפשר להתיחס כאל כמעט אגרות חוב של המדינה, ובתשואה של 6% (בזמנו) שהיתה בערך 3% יותר מאיגרות חוב של המדינה עם טווח פירעון דומה, זה נראה לי פשוט כמו כסף שמונח על הריצפה.
• דיסקונט שה א (BBB)
  קניתי לא מזמן מאחר שלא ממש הצלחתי לעמוד בפיתוי של איגרת חוב של בנק עם תשואה של 8%. להבדיל ממזרחי, דיסקונט זה חרא של בנק, אבל השיקול של הערבות הממשלתית הכמעט מובטחת תופס גם פה. אני עדיין לא ממש בטוח אבל נראה שבמוקדם או במאוחר אני אעביר את הכסף שמושקע במזרחי לנייר הזה.
• דיסקונט השקעות אגח ד (AA)
  למרות השם אין שום קשר לבנק וזו חברה ששייכת בסופו של דבר לדנקנר. קניתי בגלל המלצה של הבנק ואני כלל לא מצטער על כך.
• אידיבי פיתוח אגח י (AA)
  שוב חברה של דנקנר, שוב המלצה של הבנק, אבל הפעם אני לא כל כך מרוצה מאחר שמדובר באגח שלא צמודה למדד דבר שלפחות פסיכולוגית מפחית מהסולידיות שלה. דברים כאלו קורים כשיושבים אצל הפקידה בבנק ומניחים הנחות על מה שהיא ממליצה….
• בז"ן אגח א (A)
  בז"ן מחזיקה את בית הזיקוק בחיפה (?), כלומר היא חלק מדואופול בתי הזיקוק ולכן יש לה מילה בכל מה שקשור לקביעת תעריפי הדלק. זה לא ממש ערבות ממשלתית ממשית, אבל מספיק קרוב בשבילי.
• מכתשים אגן אגחב (AA)
  יצרנית חומרי הדברה, אחת מהחברות הגדולות בעולם בתחום הזה. אני מניח שגם אם המצב הכלכלי היום קשה, אחרי שהעולם יצא מהמיתון יגדל הביקוש למוצרים שקשורים לחקלאות, כמו מוצרי הדברה.
• דלק קב אגח כג (AA)
  ביום שפורסם ששותפות שבה חברה חברה מקבוצת תשובה גילתה גז בכמות מסחרית מול חיפה אנשים רצו לקנות את המניות. מאחר שלא הצלחתי לאתר אף איגרת חוב של החברות המעורבות החלטתי לקנות את אגרות החוב של הקבוצה עצמה מתוך מחשבה שגם אם העסקים האחרים של תשובה בצרות, שדה הגז יוכל לשמש בתור ביטחון לבנקים לקבל הלוואות נוספות שבהן יוכל להחזיר את הישנות.
• דור אלון אגח ב (לא מדורג)
  אחרי השקעה בדנקנר, תשובה, והאחים עופר החלטתי שצריך לפזר את ההשקאות בין הטייקונים הישראלים וחיפשתי להשקיע בויסמן. מאחר שהתשואה על הריבוע הכחול היתה מגוחכת האפשרות היחידה היתה דור אלון.
• טלדור אגח ב (A)
  נכשלו או שלא נכשלו בפריימריס של מפלגת העבודה, רבו או שלא רבו עם מע"צ, בסופו של דבר אין בארץ יותר מדי חברות IT גדולות ויש מספיק ארגונים גדולים שמעדיפים לקבל שירותים מחברה גדולה אחת ואני לא רואה שינוי במצב הזה בשנים הקרובות. למה אגח של טלדור ולא one? התשובה היחידה היא "ככה".
• טן דלק אגח א (A-)
  השקעה די ספקולטיבית. טן מפעילה יחסית קטנה של תחנות דלק והיא שייכת לפישמן שעושה רושם שמצבו לא מזהיר במיוחד. מעבר לזה שבשלב מסוים בבנק המליצו על האג"ח הזה, הספקולציה היא (רב סרן שמועתי פרסם באחד מהעיתונים) שפישמן ימכור את טן לדלק ומאחר שהתשואה על אגרות החוב של דלק נמוכה יותר זה הגיוני שהמחיר של האגח של טן יעלה עד שהתשואות ישתוו. בינתיים כל העסק הוכחש, אבל לדעתי עדיין יש סוג של הגיון בקיומה של עסקה כזו במוקדם או במאוחר אם פישמן יזדקק לכסף, ואם הוא לא יזדקק אז בכלל אין בעיה.
• צור אגח ה (BB-)
  ספקולציה למתקדמים. צור היא החברה המחזיקה את ביטוח ישיר. היה לה גם חלק גדול בחברת ביטוח שפעלה במזרח אירופה ובתחילת פברואר היא הודיעה שהיא מוכרת אותו. באותו רגע התשואה על האגח לטווח של שנתיים היה 20% והמחיר היה מספיק בשביל להחזיר את האגח אם אין התחיבויות גדולות אחרות. אז למה ספקולציה? כי העסקה תיסגר סופית רק בקיץ.
• אפריקה אגח יז (BBB+)
  האמא של הספקולציות (הכל יחסי כמובן). כשלבייב מכר את החלק שלו בבנין הממשלה בתל אביב, הרושם שזה השאיר אצלי היה שיש סיכוי שהוא לא יצליח להחזיר את כל החובות שלו, אבל הוא הולך לנסות וכן להחזיר אותם. באותו שלב התשואה על האגח היתה בערך 40% ולפחות אנאליסט אחד טען שללבייב יצליח להחזיר לפחות את האגח שיפדה בשנה הבאה, אז החלטתי לקחת את הסיכון. עד עכשיו האחזקה באגח הזה היתה כמו נסיעה ברכבת הרים ואני טיפה מתפלא שהצלחתי לגייס מספיק טיפשות ואמונה בשביל להחזיק אותה עד היום, כאשר לפחות ברגע הכתיבה אני ברווח עליה.

אני חושב שבסופו של דבר זה תיק השקעות די סולידי עם פחות מ10% החזקות מסוכנות ותשואה ממוצעת לפני עמלות ומיסים שהיא יותר גבוהה מזו של אגרות החוב הממשלתיות המיועדות לקרנות הפנסיה.