הספאם הראשון שנטוויז'ן שלחו לי היה בפסח האחרון. הוא היה אחד משלושת הספאמים הישראלים שהתערבבו לי בתוך עשרות הודעות הספאם באנגלית וסינית שקיבלתי.

אחד מהם היה מחנות מחשבים שבה תיקנתי את המחשב שלי. הדואל לא הכיל שום הוראות להסרה מרשימת התפוצה ולכן כתבתי מכתב תשובה מנומס בו ביקשתי שלא ישלחו לי יותר דואל ולא משנה עד כמה טובות הכוונות שלהם.

השני היה מנענע שופס. בעצם לא בטוח שזה הוגן לקרוא לו ספאם, הוא הכיל רשימת מבצעים לקראת החג והיה המשך הגיוני לדואל החודשי שהם שלחו לי ובו היה מפורט בבירור איך להסיר את עצמי מרשימת התפוצה, דבר שלא טרחתי לעשות במשך החודשים הקודמים.

השלישי היה מנטויז'ן. הוא פירסם איזשהו פסטיבל שהיה מיועד ללקוחות שלהם, מין הסתם במטרה לשכנע אותי לעבור אליהם. הדואל הזה מאוד הפתיע אותי מאחר ואני לא זוכר שאי פעם הייתי לקוח שלהם, ובטח לא תחת תיבת הדואל שבה קיבלתי את הדואל. לא רק שלא היתה להם שום זכות לשלוח אלי דבר כלשהו, בדואל עצמו לא היתה מצוינת שום דרך להסיר את עצמי מרשימת התפוצה.

מאחר והנחתי שאת כתובת הדואל שלי נטויז'ן משכו מתוך נענע שופס ששיכים להם, מיד ביקשתי להסיר את עצמי מרשימת התפוצה של נענע שופס. מי ששולח לי ספאם צריך לצפות לזה שאני לא אתלהב לעשות עסקים עם חברות הבת שלו.

כך עברה חצי שנה בה לא קיבלתי דואל מאותם גורמים, עד שהיום בבוקר קיבלתי ספאם חדש מנטוויז'ן. הם גילו שלפני יותר משנה וחצי קניתי מחשב נישא והחליטו להציע לי חבילת שירותי רשת ביתית. זה מעורר מעט תהיות

• הייתי לקוח של נענע שופס. באיזו זכות אתם שולחים לי פרסומת לשירותים שלא קשורים כלל לנענע שופס.
• בתקנון שלהם נענע שופס מבהירים טוב מאוד שהם רק מתווכים בין המוכר לקונה ולא מהווים צד לעיסקה, אז למה הם מחזיקים את הפרטים עליה הרבה מעבר לתקופת האחריות של המוצר? איזה עוד פרטים הם מחזיקים עלי? ולמה אני לא מקבל שום אפשרות להסיר את עצמי ממאגר המידע שלהם?
• באותיות הקטנות כתוב "מייל זה נשלח אליך בדיוור ישיר, מכיוון שפרטיך נמצאים במאגר לקוחות נענע שופס אם ברצונך לבטל את ההרשמה לדיוור ישיר לחץ כאן.
  מאגר כתובות המייל מנוהל ע"י נטוויז'ן, מרכז אומגה, מת"מ חיפה 31905 ומספרו 991004404 ". אבל אני כבר ביקשתי לפני חצי שנה שתסירו אותי ממאגר המידע הזה! האם בנטוויז'ן פשוט מתעלמים מהחוק?

חוק הגנת הפרטיות קובע שבדואר שיווקי צריך להיות מצוין איך ניתן להסיר את עצמך ממאגר המידע (סעיף 17 2 ב), נטוויז'ן לא טורחים לספק את המידע הזה. כל מה שהם נותנים זה קישור להסרה מרשימת התפוצה, שזה דבר שונה לחלוטין. כמו כן החוק קובע שההסרה צריכה להתבצע תוך 30 יום (סעיף 17 ה), אצל נטוויז'ן הזמן עובר יותר לאט או שהם ממש מצפים שאני אפנה לבית משפט בשביל לאלץ אותם.

כבר הייתי בדרך לעורך הדין הקרוב, מחשב את כמות הפיצויים שאוכל לתבוע על הפרת החוק הזו, אבל אז ראיתי את סעיף 22 שאומר שמספיק שנציג שירות של נטוויזין יתנצל בפני בשביל שלמעשה לא אוכל לדרוש שום פיצוי מעבר לכך. אולי חברי הכנסת של מרצ יחליטו להטות את עודף המרץ החקיקתי שלהם לטובת הכנסת סעיף של פיצוי מינימלי לחוק.

מהדיווח בדה-מרקר לא ממש ברור האם זו גברת כהן שתביעתה הניעה את הבנקאים להסכים להחזרת הכסף, או שמדובר בתביעה אחרת. חבל שככל הנראה העונש היחידי לבנק יהיה תשלום כסף לעורכי הדין שתבעו או עמדו לתבוע אותו ואיש מהדירקטורים של הבנק לא ינזק למרות שעליהם חלה האחריות למנוע את הבונוס החסר כל פרופורציה מלכתחילה.

עכשיו אחרי שהטיפול בגזילת הכסף ממשקיעי בנק הפועלים הסתיים, ניתן לעבור לטפל בהחזרת הכסף למשקיעי החברות של פישמן. למי שלא זוכר, פישמן ניצל כסף של חברות ציבוריות שבשליטתו, שאין להן שום קשר למסחר במטבע חוץ, בכדי לבצע השקעות מסוכנות בלירה הטורקית, השקעות שהסבו לחברות הפסדים במאות מליוני דולרים. לפי כתבה של מירב ארלוזורוב בדה-מרקר כמו במקרה בנק הפועלים, נכון לכרגע לא נראה שהגופים שהיו צריכים להיות מעונינים בהענשת פישמן יעשו דבר בנידון (הרי מי שלא מכהן כדירקטור אצל פישמן כרגע עשוי להיות החתם בהנפקה הבאה שלו) וצריך לקוות ששוב תגיע גברת כהן שמחזיקה מניות באליאנס ותציל את המצב.

לפי דיווח בהארץ, גברת כהן שהיא אחת מבעלי המניות של בנק הפועלים (1,000 מניות) מנסה לתבוע מהדירקטורים של הבנק להחזיר לבנק 70 מיליון שקל שהוצאו לתשלום המשכורות של מנהלי הבנק ב2005. הצורה בה היא מנסה לתבוע זאת היא די עקומה ואני אודה למי שיוכל להסביר לי למה.
ההגיון של התביעה הוא כזה: הדירקטורים של הבנק מיצגים את בעלי המניות ואחראים כלפיהם על ההתנהלות העסקית של הבנק. מאחר שהם אישרו סכומים לא סבירים (לדעת גברת כהן לפחות) כתשלום למנהלים, שעלו הרבה כסף לבנק שבסופו של דבר מורידים את ערך הבנק ולכן גם את הערך היחסי של ההחזקה של גברת כהן בבנק (קטנה ככל שתהיה), הם אחראים להחזיר את המצב לקדמותו.

זו לא הפעם הראשונה שדירקטורים בחברה ישראלית נתבעים כתוצאה ממחדלים שקורים בחברה שבה הם מכהנים. דירקטורים של אחד מהבקים (אמריקה – ישראל? הזיכרון שלי בוגד בי ואין חומר באינטרנט), שהתמוטט כתוצאה ממעילה של אחד המנהלים, נתבעו והורשעו. כתוצאה מכך שונו והוחמרו מספר חוקים ותקנות של הרשות לניירות ערך במטרה להבהיר לדירקטורים שהם ממש צריכים לעבוד בישיבות הדירקטוריון ולא רק לזלול בורקסים.

באופן אישי אני לא חושב שהתביעה הזו תגיע רחוק, אבל אולי בעקבותיה יבוא עוד שינויי בתקנות הרשות לניירות ערך, מיוזמתה או כתוצאה מפסיקה תקדימית של בית משפט.

אפיק הרבה יותר מבטיח לדעתי של מאבק בשכר המופרז של ראשי הבנקים וחברות ציבוריות אחרות, הוא תביעה יצוגית נגד חברות הביטוח, קופות הגמל, קרנות ההשתלמות וקרנות הפנסיה. כמעט כל אדם בוגר בישראל משקיע באחד הגופים האלו שמתחייבים לנהל עבורנו את הכסף שלנו לאורך שנים רבות, ואנחנו אמורים להינות מהרווחים שלהם. אחד מאפיקי ההשקעה המכזיים של הגופים האלו הוא מניות והם מחזיקים כמות רבה מאוד ממניות הבנקים. בכך שהם לא ניסו אפילו למנוע את חלוקת הכסף השערוריתית, הם למעשה הפרו את החוזה שקים בינינו לבינם וצריך לבקש מהם להחזיר לנו את הכסף שהפסדנו.

עידכון

בעיתוי מקרי לחלוטין דוידה לחמן-מסר, המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, מתיחסת לאחריות הדירקטוריון וגופי ההשקעה הגדולים בראיון בthemarker