בBBC מספרים את רוב הסיפור אבל מאחר שאיש לא קורא קישורים הגירסא המקוצרת היא שאדם שנורה במהלך מלחמת כנופיות במלבורן באוסטרליה הופיע בתוצאות חיפוש (התמונות להבנתי) כאילו הוא מקושר לאנשים ידועים בעולם הפשע באוסטרליה. אותו אדם ביקש מגוגל לתקן את תוצאות החיפוש כך שלא יראה שהוא משויך לעולם התחתון.
חיפוש התמונות של גוגל דפוק, אבל לא היינו צריכים משפט בשביל לדעת את זה. הנטיה של גוגל להציג תמונה בכל מקרה אפילו אם האינדיקציה להתאמה שלה היא שמילות החיפוש בצורה אגבית ביותר בפיסקה ליד התמונה. למשל חיפוש אחר "פשע מאורגן" יציג בין התמונות תמונה מתוך הסרט שודדי הקריבים שסתם משמשת כאילוסטרציה לכתבה על "פירטיות" תוכן, כאשר מתחת לתמונה מופיע הטקסט "איי בטענה שמדובר ב"מיזם פשע מאורגן …". לא פלא שהתוצאות עשויות להיות מאוד משונות.
השופט קיבל בבסיסה את הטענה שבמקרה הזה גוגל לא היתה סתם מתווך שהציג תוכן מתוך אתר אחר, אלא המפרסם עצמו. הטיעון שגוגל פטורה מאחריות בגלל שהכל נעשה באופן אוטומטי על בסיס תוכן הקיים שפורסם במקומות אחרים נדחה על ידי השופט מאחר שאנשי גוגל פתחו תכננו ויישמו באופן ספציפי את צורת ההצגה הזו.
גוגל לא נקטה בשום אמצעי להסרת/שינוי אותן תוצאות חיפוש גם לאחר שאותו אדם התלונן ולא הביאה עדים לטיפול שנעשה בתלונה. בצורה משעשת לטעמי השופט קבע שלמרות שיתכן שבתלונה לא נמסרו כל הפרטים הנדרשים הרי שמתוך המידע שכן נמסר היה ניתן בקלות למצוא את הפרטים החסרים.
המסקנה החשובה לדעתי מכל הענין הזה לאנשים שמתעסקים בטכנולוגיה היא שלמרות שלכאורה אנחנו מתעסקים בסך הכל בהפיכת קלט לפלט, הרי שלפלט עשויות להיות השלכות משפטיות שכלל לא קשורות לאיכות הקוד שכתבנו וכנראה שבכל פרויקט צריך להקדיש מחשבה על השלכות משפטיות שעשויות להיות לשימוש בו.
זכויות היוצרים בנתונים ו/או המידע המופיעים באתר זה, שייכים באופן בלעדי למשרד התחבורה (להלן: – המשרד ).זכויות יוצרים אלו חולשות, בין השאר, על נתונים, מידע, טקסט, תמונות, איורים, מפות, קטעי צליל, קטעי וידיאו, גרפיקה ויישומי תוכנה המופיעים באתר זה (להלן – החומר המוגן ), אלא אם כן נקבע באופן מפורש כי זכויות היוצרים בחומר המוגן שייכות לגורם אחר.
אולי כדאי שבמשרד התחבורה יתעדכנו בפסיקות בתי המשפט בישראל, אבל השאלה היותר גדולה היא למה בכלל במשרד התחבורה מרגישים צורך להגביל הפצה של מידע שהוא לא רק פומבי וזמין ממקורות אחרים, אלה שאיסופו נעשה בעזרת כשפי המיסים שלנן? למה לפי אותם תנאי שימוש אני לא זכאי לקבל מידע ששילתי עבורו לבצע מה שאני רוצה עם המידע הזה?
תחת חוק ההסדרים יש סעיף שראוי שהיה מכונה "החוק לרווחת ועדי רשות השידור" שקובע שבמקום שתהיה חקיקה מסודרת לגבי מי אמור לשלם אגרה, שר התקשורת יוכל להחליט כרצונו וללא שום בקרה ציבורית פרט לחותמת הגומי של ועדת הכלכלה. אם מחר שלי יחימוביץ תהיה שרת התקשורת אז ודאי שהדבר הראשון שהיא תעשה יהיה לדאוג לכך שגם הבדואים ללא חיבור לחשמל ישלמו אגרה במסוה "הדאגה לשידור הציבורי"
האפשרות להצביע נגד סעיפים בחוק ההסדרים היא שטות חסרת כל ערך מעשי, אבל לפחות הוא נותן אפיק להבעת מחאה. אז לכו ותצביעו נגד.
למה ההתנגדות דוקא לזה ולא למיסים אחרים? כי מיסים אחרים הולכים לקופה הכללית של המדינה ולכן באופן תיאורתי לפחות חלק מהם מגיע חזרה למשלם המס בצורת שירות של המדינה. מס האגרה מגיע בלבדית לקופת רשות השידור שלפי סקר לא מיצג שערכתי 75% מאזרחי המדינה כלל לא צופים (אפילו פעם אחת) בשידוריה ולכן לא יקבלו שום תמורה ותהיה העקיפה ביותר כתמורה לתשלום המס.