כרגע בעמוד הראשי של גלובס מופיע הפניה למאמר של רביב דרוקר. המאמר הזה הוא העתק מדויק עד כמה שאני רואה של המאמר של דרוקר בבלוג שלו. המאמרים בבלוג של דרוקר מופצים תחת רישיון המאפשר שימוש לצרכים לא מסחרים כל עוד מוזכר המקור.

עדכון שעה לאחר מכן: נראה כאילו שהמאמר הוסר.

אז מה יש לנו פה? שיתוף תכנים חדש בין נענע, ערוץ 10 וגלובס (נדמה לי שלערוץ 10 יש הסכם תכנים עם וואלה) ? או שבגלובס לא מתיחסים לאתר שלהם כעל ישות מסחרית, או שיש פה הפרת זכויות יוצרים.

בכל מקרה השבוע היה שבוע רע ליוצרים הקטנים בכל הקשור לזכויות שלהם. עוד לפני שהוחל חוק זכויות היוצרים החדש שיבטל את הפיצוי האוטומטי בסך 10,000 שקל על הפרת זכויות יוצרים, קבעה למעשה השופטת בסול, שזכויות יוצרים לא חלות על תוכן המחולק בחינם ויוצרו מאפשר שימוש בו לצד שלישי תחת מספר מגבלות. כך שבמקום לקבל פיצוי של לפחות 10000 שקל הסתפק היוצר ב2500.

יהונתן כתב על כך שחוק זכויות היוצרים החדש יגרום לכך שלא יתבעו משתפי קבצים ישראלים, מאחר שיוסר הפיצוי האוטומטי על עצם ביצוע ההפרה ובעלי זכויות היוצרים (חברות התקליטים לדוגמא) יצטרכו להוכיח נזק בשביל לקבל עליו פיצוי. אני לא קראתי את החוק ולכן ההמשך מבוסס על הפרשנות שיהונתן נותן לחוק.

רישיון הGPL מבוסס על הרעיון שכותב התוכנה, שהוא בעל זכויות היוצרים שלה, נותן לכל אדם אישור להשתמש בתוכנה ללא כל תמורה בתנאי שאם הוא מפיץ אותה לאנשים אחרים, היא תופץ ביחד עם קוד המקור שלה (דבר שהופך את היכולת להרויח לאורך זמן ממכירה של תוכנות כאלו לכמעט בלתי אפשרית כי הקונה הראשון יכול למעשה להפיץ אותה). טעות מקובלת כאשר מדברים על ה GPL היא להניח שבעצם העובדה שהתוכנה ניתנת לשימוש ללא תשלום, יש בה ויתור של על זכותיות היוצרים של היוצר שלה. כאמור זו טעות וגם יצירה הניתן לחינם שייך ליוצר שלה אלה אם הכריז במפורש שהיא עומדת ברשות הציבור (public domain).

לפי החוק הקיים, הפרה של רשיון הGPL על ידי הפצה של התוכנה ללא קוד המקור שלה, היתה מזכה את כותב התוכנה ב10,000 שקל באופן מידי, אבל אם החוק החדש יעבור הוא יצטרך להוכיח נזק בשביל לקבל פיצוי ואיזה נזק כספי כבר יכול להיגרם לאדם שממילא מחלק את התוכנה בחינם?

כמובן שההשפעה של חוק כזה הן הרבה יותר נרחבות מרשיונות לשימוש כמעט חופשי כמו הGPL וCreative Commons. גם אני שמעולם לא ויתרתי בשום צורה שהיא על זכויות היוצרים שלי, אצטרך להראות נזק במקרה שמישהוא יעתיק ויפרסם את האתר הזה, וכמה נזק כבר אוכל להראות? סביר להניח שאפילו בלוגרים פופולאריים לא עושים יותר מאלף שקל בשנה מפירסום בבלוג שלהם. לכמה מהם יהיה שווה להפסיד את הזמן שלהם ולתבוע מעתיקן?

הגל החברתי השוטף את הכנסת מביא לירידה בIQ  הממוצע במשכן. זו לפחות הדרך היחידה בה אני יכול להסביר לעצמי את הצעת החוק של אלכס מילר שמחיבת את חברות הטלפוניה לחייב SMS לפי מספר התוים שנשלחו, כי אפילו חברי כנסת אלמוניים שרוצים את 15 השניות שלהם בתקשורת אמורים לחשוב שניה לפני שהם יוצאים בהצהרות בשביל שלא יהפכו מסתם חברי כנסת אלמונים לבדיחה של המדינה.

אם חבר הכנסת הנכבד היה משקיע 2 דקות בהבנת הצד הטכנולוגי של הנושא הוא היה מגלה שSMS נשלח על ערוץ מיוחד שלא משמש לשיחות ובערוץ הזה כל הודעה שנשלחת היא תמיד בת 70 תווים. כלומר הרעיון לקנות רק תו אחד מתוך ה70 דומה לרעיון לקנות חצי פגוש – אין מניעה פיזית לביצוע, אבל אין שום הגיון כלכלי למוכר מאחר שהוא ממילא לא יכול למכור את ה"עודף" למישהו אחר.

יתר על כן, למרות (ואולי בגלל) שהחוק נשמע חברתי ובעד הצרכן, הוא למעשה יגרום להעלאת תעריפי השימוש בSMS מאחר שכיום חברות הטלפון לא מבצעות מעקב אחר מספר התווים הנשלח. החוק החדש יחייב אותן להקים מערכות המבצעות את המעקב ואת העלות של ההקמה שלהן והשינווים הנדרשים בטפסי התשלום, נשלם אנחנו הלקוחות.

המקור למספר 70 תוים הוא מהמאמר הזה (באנגלית).