זו הצעת החוק

הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון – אחריותן המשפטית של הנהלות אתרי האינטרנט על דברי המגיבים באתריהן), התשס”ז-2006

תיקון סעיף 4

1. בחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ”ב-1982, בסעיף 4, אחרי סעיף קטן (ו) יבוא:

“(ז)בלי לגרוע מסמכויות השר לפי סעיף זה, השר יקבע, בתקנות או ברישיון, הוראות לעניין אחריותו המשפטית וחובתו בכפיפות למגבלות החוק של בעל רישיון מיוחד למתן שירותי גישה לאינטרנט, באתרי אינטרנט שבהם יש מעל 50,000 כניסות ביום וניתנת לגולשים האפשרות להגיב על תוכן הידיעות המפורסמות באתר, על תגובות הגולשים המגיבים.”

אני לא מתכוון לקרוא את כל חוק הבזק ולנסות להבין האם יש השלכות נוספות להכנסת הסעיף הזה, אבל פרט להתיחסות המפורשת לתגובות שלמעשה מתעלמת מ"תוכן גולשים" בפורמט אחר, השינוי המוצע הוא טוב מאחר שהוא יבהיר בצורה חד משמעית (עד כמה שחישוב תנועה באתר הוא חד משמעי…) מתי בעלי האתרים אחראיים משפטית לתוכן הגולשים באתר שלהם. מבחינה פרקטית סביר להניח שרוב האתרים שנופלים לתוך הקטגוריה הזו, מסננים תגובות כבר היום ובשבילם החוק לא יגרום לשינוי. לאתרים קטנים החוק הזה יאפשר טיעון שלפי חוק הבזק הם לא אחראיים במפורש לתוכן הגולשים, ולכן אינם צד לתביעות דיבה הנובעות מהתוכן הזה (למרות שמן הסתם זה לא יפתור אותם מהליך הודעה והסרה).

יתכן שקביעת המספר 50,000 לתוך החוק אינה נכונה, מאחר והאינטרנט נמצא בתהליכי התפתחות מהירים בעוד שחקיקה היא ענין איטי, והיה רצוי יותר להעביר את האחריות לקביעת המספר הזה למשרד המתאים אבל זו בעיה שולית ביותר.

המאמר של יובל קרניאל בדה-מרקר, שזכה בכותרת המטופשת של "אנונימיות לנצח", בו הוא מתיחס לפרשת פרסיקו, וטוען שפגיעה באנונימיות היא פגיעה בחופש הביטוי, הביא לי את הסעיף.

לי נראה שיש טעות לוגית, או חוסר הבנה של מושגים, כאשר טוענים שחופש הביטוי תלוי באנונימיות המתבטא. לפי הבנתי  חופש הביטוי מושתת על כך שכל אדם יכול לבוא בפומבי ולהגיד את מה שיש על ליבו בלי שינזק מכך. במקום שיש חופש ביטוי מוחלט איש לא צריך להסתתר מאחורי שם בדוי בשביל להתבטא, והצורך באנונימיות גדל ככל שגדלות ההגבלות על הביטוי. אם לדעת קניאל, ישראל היא מדינה בה אין חופש ביטוי, הוא צריך להלחם בעד חופש הביטוי ולא בעד האנונימיות.

בעצם כאשר קרניאל כותב "חופש ביטוי" הוא מתכוון ל"חופש מאחריות". תחת מעטה האנונימיות כל אחד יכול לעשות כל מעשה מגונה שהוא ללא חשש לתגמול. האם זו החברה בה אנו רוצים לחיות, חברה שמאפשרת מראש לאנשים לפעול כנגד הערכים שלה, בלי שיקבלו כל אחריות שהיא על המעשים שלהם? אני לא רוצה לחיות בחברה כזו.

מבחינה טכנולוגית, קרניאל מקשקש שטויות. כתובת הIP מהווה זיהוי חד חד ערכי של הגולש ביותר מ99% של פעילויות הגלישה, וכתובות הIP תמיד נמצאת אצל בעל האתר שגלשו אליו. אין ולא היתה מעולם גלישה אנונימית ברשת הIP, בדיוק כמו שלא היתה מעולם הליכה אנונימית לחלוטין ברחוב. מי שירצה מספיק יוכל על סמך תצלום טוב לזהות את העוברים והשווים ברחוב (דרך גישה למאגר התמונות של משרד התחבורה למשל), ובאותה מידה אני יכול לאתר נתונים על הקוראים שלי דרך קשרים בISP. העובדה שח"כ חסון כל הזמן מעלה את הצעות החוק הלא נחוצות שלו יכולה להיות מוסברת בכך שקניאל אינו היחיד שבעקביות מטעה את כל העולם בקשר לכך.

מעבר לזה, תגובה באתר משולה להפשלת המכנסיים באמצע הרחוב. מאוד קשה לטעון לאנונימיות כאשר אתה מבצע מעשה שמטרתו למשוך אליך תשומת לב. המגיבים רוצים למשוך תשומת לב לדברים שלהם ולכן בהכרח הם מאבדים את הגנת האנונימיות הנובעת מהטמעות בהמון.

אין שום סיבה שנורמות ההתנהגות הבסיסיות ברשת יהיו שונות מנורמות ההתנהגות ב"עולם האמיתי". בסופו של דבר כולנו נמצאים בסוג כלשהו של אינטראקציה עם אנשים שאנחנו לא מכירים דרך הטלפון, הדואר או אם יש לנו כסף/מעמד דרך פירסומים שלנו. למה שאוכל לפרסם ברשת למשל שראש העיר שלי הוא פדופיל, ולא אוכל לכתוב את זה במקומון?

השאלה המוחמצת בכל הדיון הזה היא שאלת האחריות. קרניאל וח"כ חסון מטילים את ה (חוסר) אחריות על כותב התגובה, דבר שהוא שטות מוחלטת בנסיבות פרשת פריסקו והטוקבקים בYNET. האם יעלה על הדעת שאני אפגוש אדם ברחוב ותוך כדאי שיחה אטען שראש העיר פדופיל, ואותו אדם יפרסם זאת בעיתון בלי שיקבל על עצמו כל אחריות על התוכן הדיבתי של מה שהוא מפרסם?  באותה מידה פרסום תגובה באתרים הגדולים (אלו שמסננים תגובות) הוא למעשה שיחה בין המגיב לאתר שבו המגיב ממליץ על תגובה אבל אחריות הפרסום היא כולה של האתר. אם בתגובה יש תוכן דיבתי, לא יתכן שרק המגיב יכול להנזק ממנה בעוד שמי שפרסם אותה בפועל נהנה מחסינות.

לפי כתבה בגלובס, אורן פרסיקו מבקש לחשוף כתובות IP של מגיבים בשביל לתבוע אותם על הוצאת דיבה. אורן פריסקו כותב טור באתר של קשת, ומסתבר שהיו מספיק אנשים שהתעצבנו כל כך ממה שהוא כתב עד שהחליטו לבזבז דקה מהחיים בשביל להשאיר לו מספר תגובות נאצה. בסופו של דבר אורן פרסיקו החליט לתבוע את כל אותם מגיבים על הוצאת דיבה.

ואני יש לי רק שאלה קטנה אחת. התגובות התפרסמו באתר של קשת? סביר להניח שיש באתר מנגנון אנושי של אישור תגובות? לא נובע מכך שקשת אחראית על הפרסום הפוגע, והוא צריך לתבוע אותה? אה טוב, הרבה יותר קל לרדוף אחרי מגיבים אנונימיים מאשר את המעסיק שלך….

לפחות דבר טוב אחד אולי יצא מזה. אנשים (כולל ח"כ חסון) עשויים סוף סוף להבין שגם היום, לפני חקיקת כל החוקים המיותרים, אין למעשה גלישה אנונימית באינטרנט.