קטגוריה: חוק

חוק

בעולם בו כל אחד הוא יוצר תוכן פוטנציאלי איך ניתן לדעת מי היוצר המקורי ומי המעתיק?

השארת תגובה

ג'ון אנגל, שהוא מעצב גרפי במקצוע, חווה את היום הנורא בחייו כאשר אתר stockart המשמש כמתווך למכירת עיצובים לא הסתפק בכך שתבע ממנו 18000 דולר אלא גם הודיע ללקוחות שלו שהעיצובים שהוא מכר להם מהווים העתקה ועברה על זכויות היוצרים של אנשים שהאתר מייצג. סביר להניח שמישהו העתיק את העבודות שלו והעלה אותן לstockart, אבל האם ניתן להוכיח מי משניהם הוא היוצר המקורי?

אולי דוקא במקרה הספציפי הזה, ניתן להביא לקוחות כעדות לתהליך עבודה שהביא ליצירה, אבל אם מישהו יעתיק את המאמר שאתם כרגע קוראים, האם תהיה לי דרך להוכיח שאני היוצר המקורי? אני בספק.

אנונימיות וחופש ביטוי ברשת

מה אני מסיק מזה שבכלכליסט לא אישרו תגובה שלי

השארת תגובה

בסופו של דבר לא הסתפקתי בהוצאת קיטור על המאמר המופרך של דוקטור גולדרט בכלכליסט, ומאחר שבכלכליסט לא תומכים בטרקבקים החלטתי להשאיר בתור תגובה וריאציה אחרת למה שכתבתי פה שהלכה בערך כך

מערכת כלכליסט, להבא זה יהיה מאוד נחמד לדעת האם אנשים שאתם נותנים להם במה על גבי העיתון משקיעים לפי התחזיות שלהם.

במקרה של ד"ר גולדרט הייתי רוצה לדעת האם מאחר שהוא חושב שהמשבר הכלכלי אינו אמיתי הוא ניצל את מחירי השפל של המניות ותיק ההשקעות שלו נכון להיום מכיל לפחות 50% מניות.

איזו סיבה יש לא לפרסם תגובה כזו? האם זה היה סתם כשל טכני? חתול שטייל על המקלדת של מי שמאשר תגובות? או אולי בגלל שלכאורה פניתי למערכת כלכליסט הפניה הובנה בצורה מילולית והתגובה הועברה לעורך הראשי במקום להיות מפורסמת באתר?

זוכרים שהאתרים הגדולים התנגדו לחוק חסון שהיה מטיל עליהם אחריות משפטית לתוכן התגובות? נדמה לי שהם התנגדו לחוק על בסיס הטענה שמנגנוני התגובות מאפשרים חופש דיבור והבעת דעה. מסתבר, ולא בפעם הראשונה, שהעמדה הזו מהולה בהרבה צביעות ובפועל מנגנון הסינון של התגובות לא מסנן רק את התגובות שלא ראויות לפרסום מבחינה חוקית, אלא גם תגובות שכנראה המערכת לא חושבת שהן מתאימות למה שהמערכת מנסה לקדם (דעה מסוימת, או רייטינג או ….שיקולים מוזרים אחרים). בכך מערכות האתרים הופכות להיות יותר מגורם טכני בדרך לפרסום תגובה ולכן צריך לראות אותן כמעורבות ביצירת תוכן התגובה עצמו* ולקחת אחריות משפטית על התגובות שפורסמו.

* בתחילת ימי YNET היו הרבה מאוד השערות שחלק מהתגובות לכתבות הן של העיתונאים עצמם. העובדה שאין יותר שמועות כאלו לא אומרת שהעיתונאים הפסיקו להגיב למאמרים תחת שמות בדויים….

חוק, טכנולוגיה

אין שום דבר חופשי בתוכנות שמופצות תחת רשיון הGPL

השארת תגובה

לקרוא למשהו שמגביל אותך חופש זה….. לא יודע, לא עולה לי כרגע דימוי מתאים, אבל האסוציאציה שעולה בי היא של עבד ששואל למה הוא צריך חופש אם האדון שלו מספק לו את כל צרכיו.

לא ממש נכנסתי לעומקו של המאמר של יהונתן על התביעה של מיקרוסופט כנגד טוםטום, אבל הכותרת של "מלחמת העולמות: התוכנה החופשית נגד התוכנה הקניינית" הרתיחה אותי משתי סיבות:

  1. אין פה שום ענין של "תוכנה קנינית" לא מדובר פה בתביעה על רקע של זכויות יוצרים אלא תביעה על הפרת פטנט. במקרה התובעת היא גם יצרנית תוכנה אבל לתוכנה שלה אין שום קשר ישיר או עקיף לתביעה.
  2. לינוקס אינה תוכנה חופשית והמאמר של יהונתן ממחיש את זה. אם טוםטום תסכים לשלם למיקרוסופט את הכסף שהיא דורשת, היא מיד תאבד את היכולת להפיץ את לינוקס במוצר שלה. אז מה בדיוק חופשי בלינוקס? בשביל להגיד שלינוקס היא תוכנה חופשית צריך להשתמש בהגדרה צרה של המילה חופש.

דוקא האדם הפשוט מבין טוב מאוד לאיזו הגדרה של חופש מתכוונים כשמדברים על לינוקס. אם תשאלו מישהו איך הקוד החופשי משפיע על חייו, הוא בטח יבקש תרגום לעברית ואז כשתתנו את לינוקס או וורדפרס או גימפ או אופן אופיס בתור דוגמא הוא בטח יגיד – אה נכון הן בחינם.

הגיע הזמן שאבירי הGPL יורידו את האף מהעננים, יפסיקו לתופף לעצמם על החזה ויכריזו על שבוע צום מפיצות שבמהלכו הם ינסו למצוא דוגמא אחת לאיך קיומו של רשיון הGPL שיפר את המיחשוב בחייה של השכנה שלהם (בהנחה שהיא לא מנהלת רשת בארגון) בצורה שבה רשיונות חופשיים כמעט לחלוטין כמו BSD לא היו משפרים.