נדמה לי שמעיתונאי כלכלי צריך לצפות לשני דברים בסיסיים – הבנה של מושגים כלכליים בסיסיים ויכולת שימוש במחשבון.
במאמר של רותם שטרקמן לגבי שכר המנהלים בבנק הפועלים הוא חוטא בשני הסעיפים – הוא משווה שכר ברוטו לעלות שכר, ושכר (ברוטו) חודשי ל(עלות) שכר שנתית.
אם מירב ארלוזורוב באמת מאמינה שאנשים צריכים להענש על חוסר הצלחה, היא אמורה עכשיו לדבר עם רולניק על שלילת השי לחג של שטרקמן.
במדינה בה שני ימים שלמים מוקדשים להעלאה על נס את פועלם של אנשים שמתו, ושמתחלחלת קולקטיבית אם מישהו מעז לחלל את קברם, נדרשת מידה לא קטנה של צביעות בשביל לבקר את ההחלטה להעתיק את מיקומו של חדר המיון הנבנה בבית החולים ברזילי מפני שהוא מתוכנן להבנות על קברים שחשובים לחרדים.
בעוד חודשיים, בפרוץ ימי השואה והזיכרון, העיתונים יפרסמו לפי הנוהל הרגיל את התמונה של החרדי שלא עומד בצפירה והמוני מגיבים יזעמו על כך שהחרדים לא נותנים כבוד לחללים שהגנו עליהם. אבל למה שבעצם החרדים יתנו כבוד למתים חילוניים אם החילונים לא נותנים כבוד למתים חרדיים? (באותה מידה שרוב החרדים לא מכירים את המתים באשקלון, רוב החילונים לא מכירים את המתים במלחמות ישראל)
מתוך וולווט
כאשר בידיעות טוענים ש"המתים חשובים להם יותר" הם צריכים קודם כל להסתכל במראה ולבדוק מה היתה עמדת המערכת בפעם האחרונה שבה נעשו חילופים של מחבלים תמורת גופות. חוץ מזה, מה זה בדיוק ה"יותר" הזה? יותר ממה? האם מישהו הולך למות בגלל שחדר המיון מוקם במקום אחר? מאוד סביר להניח שלא – נדמה לי שאנשים נוטים למות לפני שהם מגיעים למיון או אחרי שהם במחלקה.
אז השאלה, שתקשורת שמתעסקת בעובדות במקום בהתנפלויות בעלות נופך גזעני היתה שואלת, היא מה יהיו ההשלכות הרפואיות של הענין. אני לא יודע באיזה מצב עומד התכנון של המבנה, אבל אני יכול לדמיין מצב שבו לא יהיה מדובר בדחיה של יותר ממספר חודשים ספורים, במיוחד אם הממשלה תחליט שזה מה שהיא רוצה.
בסופו של דבר נראה לי שמדובר בעיקר בכסף, ואם מדברים על כסף, אז זו לא בדיוק המטרה המוזרה היחידה שממשלות ישראל לדורותיהן הוציאו עליהן כסף בשביל לשמר את הקואליציות שלהן, לא בטוח שהיא אפילו מוזרה במיוחד. למעשה זה הפתיע אותי שההחלטה עברה ברוב כל כך דחוק.
עוד לא החלטתי אם מסעות הצלב שגורביץ עסוק בהם הם חלק מתסביך כלשהו או שבישיבות המערכת של כלכליסט אומרים לו "יוסי, תמשיך לירוק ולהשתין על אפל, גוגל פייסבוק כי זה מביא קוראים" ואיש לא שוהה למחאות שלו, וכל יום הוא קם בבוקר ובמקום לשבח את אפל על ממשק המשתמש החדש שהשיקה הוא נובר בפינות האפלות ביותר של הרשת בכדי למצוא משהוא רע ונורא לכתוב על אפל ויתר החברות.
היום, ולא בפעם הראשונה, כנראה שלא היה לו מרץ והוא פישל ותמצט בצורה לחלוטין לא נכונה סיפור שהוא קישר אליו, לא רק שהתמצוט אינו נכון, הוא די הפוך למאמר המקורי.
מדובר בעובד של חנות של אפל שיום אחד די מזמן נסדקה בה המדרגה (בכניסה?) והביאו מדרגה חלופית. הוא ביקש מהחברה שביצעה את ההחלפה לקחת את המדרגה ונהנה בחיוב. לפני שבוע כחלק ממעבר הדירה שלו הוא החליט שזה מטופש לסחוב איתו שוב את המדרגה והחליט לנסות למכור אותה באיביי. אפל גילתה את הענין והביע חוסר שביעות רצון מאוד גבוהה בפני החברה שעשתה את ההחלפה והסמנכל של אותה חברה יצר קשר עם הבחור ובשיטות של שוט וגזר ניסה לגרום לו להשיב את המדרגה. ואיך גורביץ מסכם את זה?
החברה מעסיקת הילדים ומונעת-שכר-המינימום החביבה על חלק מקוראי הטור הזה הצליחה להציג את עצמה שוב כבריונית חסרת מעצורים. במקרה הזה היה צריך כישרון מיוחד לשם כך, אבל זו אפל. הם חיים שם אחרת.
מעשה שהיה כך היה. ברנש בשם מארק בוסטינר עבד פעם בחנות אפל בניו יורק. לא שיש משהו פסול בזה. יום אחד, אחת ממדרגות הזכוכית הענקיות שבמקום נסדקה. חברת תחזוקה בשם סיל נשלחה להחליף את המדרגה. בוסטינר ביקש מהעובדים לקחת, בעצמו ועל חשבונו, את המדרגה הסדוקה. הם הסכימו, והוא גרר אותה לדירתו.
לפני כמה זמן, לדבריו, הוא החליט שהוא זקוק בדחיפות לכסף נזיל, והחליט למכור את המדרגה הסדוקה באיביי. זה התפרסם, המודעה באיביי צברה פופולריות – ובתוך כמה זמן מצא בוסטינר את עצמו בטלפון עם סמנכ"ל של סיל, שאמר לו שכדאי לו להסיר את המודעה, שאם לא כן אפל תעשה כמיטב יכולתה להביא אותו לדין. אם רק בוסטינר ישתף איתו פעולה, האיש מסיל ישמח להודיע לאפל שבוסטינר לא מהווה בעיה. זה עבר דרך סיל, יש להניח, מכמה סיבות: כדי שעורכי הדין של אפל לא יישמעו כמו קונסיליירי בעצמם, ובגלל שעל סיל, ספקית של אפל, קל יותר לאפל להפעיל לחץ מאשר על אזרח מן השורה.
בוסטינר נבהל – כל אחד היה נבהל – והסיר את המודעה. אחר כך הוא נזכר שבעצם הוא חי במדינה שהיא עדיין חופשית ברובה, שהוא לא עבר על שום חוק, שהמדרגה אינה קניין רוחני ושבעצם כל מבקר בניו יורק יכול לראות כמה עשרות כמוה, ושהאיום של אפל להעמיד אותו לדין בשל גניבת (!) המדרגה הוא מגוחך, כי – להוציא חוקי זכויות יוצרים – בארה"ב עדיין נהוגה ההנחה שאדם חף מפשע עד שיוכח אחרת, והם מוזמנים להוכיח כיצד בדיוק הוא גנב מדרגה ששוקלת עשרות קילוגרמים מחנות אפל.
עיתונות במיטבה – למרות שבוסטינר לא כתב בשום מקום שאפל איימו עליו בצורה ישירה או עקיפה, מאחר שלגורביץ יש יכולת קריאת מחשבות של אנשי אפל הוא יודע שהם הפעילו במכוון את אנשי סיל. גם בתחום המשפטי גורביץ שולט ויודע שאם אפל היתה שולחת מכתב לאיביי וטוענת שמדובר ברכוש גנוב של אפל היו צוחקים עליה.
אז היום גורביץ הצליח להתפרנס בכבוד, כאשר הפך סיפור שהוא בהחלט ביזארי אך כזה שמערב את אפל בצורה שולית ביותר לסיפור על השטניות של אפל שהביאה כותרת בהתאם ובודאי העלתה את מספר הקוראים.
מה שאפילו עוד יותר מענין (כי אותי הטרוליות הבלתי פוסקת של גורביץ עייפה כבר לפני שנים), הוא שבכלכליסט אישרו תגובה האומרת
טור נהדר. ומלעיזים יקרים, לא טוב לכם, תחליפו תחנה ותעזבו אותנו בשקט, במטותא. תודה.
האם צריך להבין מהאישור שלה שכלכליסט מוכן לוותר על קוראים לטובת נגיד הדה מרקר IT?