כמו שעון מאוד מקולקל שוב עוסקים בנושא של האם ביבי נתניהו הוא ראש ממשלה ראוי (הפעם משתמשים במילה כשיר). כל הדיון הזה מפספס לדעתי את מהות הדמוקרטיה – בדמוקרטיה לא נבחרת מנהיגות על סמך כישורים אלא על סמך הבטחות לציבור והכישור היחיד הנדרש מהנבחר הוא קיום ההבטחות. מנהיג הוא ראוי וכשיר מעצם זה שהוא נבחר בהליך דמוקרטי.

מי שרוצה מנהיג ראוי וכשיר לפי פרמטרים של יכולות ביצועיות-ניהוליות, מעונין יותר במשטר מריטוקרטי מאשר דמוקרטי. במשטר כזה, הנהוג ברוב פרויקטי הקוד הפתוח, מנהיג מי שהוכיח לאורך זמן את יכולת התרומה שלו. הבעיה שתהיה לעיתונאים עם משטר מריטוקרטי היא שהם ידרשו להראות את הקבלות הביצועיות שלהם עצמם לפני שמישהו יטרח להתיחס ברצינות לדברי הביקורת שלהם.

לא ממש קשור: לדעתי ההבדל בין מנהיג חכם למנהיג חזק הוא רק שתי אותיות.

מוזר לי שגם באינטרנט, שבו הגבולות היחידים שקיימים נובעים רק בגלל החלטה אדמיניסטרטיבית על חלוקת גושי כתובות IP לכל ספק שירות, עדיין אנשים דנים על ה"רשת הישראלית", ו"טגנולוגיה ישראלית". למה זה בכלל חשוב אם ישראל היא מעצמת מובייל, או העתיד של האינטרנט הישראלי, או מצבם של האתרים הישראלים (שכמובן אף אתר בשפה הערבית או הרוסית לא מוזכר בהם)?

טכנולוגיה מודרנית היא לא ענין לאנשים בודדים. בעוד כמה דקות, כאשר אלחץ על כפתור ה"פרסם", יתבצע תהליך קטן, אבל הוא נשען על גבי (לפחות) מאות אלפי שנות עבודה מצטברות של אנשים בכל רחבי העולם, וגם היכולת שלכם לקרוא את מה שפורסם נשענת על לא פחות שנות עבודה של בני אדם. אם האנשים המפתחים טכנולוגיות בארץ לא עובדים ישירות בחברות רב לאומיות, אז הם ודאי משתתפים בכנסים רב לאומיים, או משתתפים בקבוצות דיון רלוונטיות, או בוחנים מדי פעם האם כדאי להוסיף למוצר טכנולוגיה שפותחה ביפן או גרמניה.

במיוחד בתחום המובייל, אבל גם ברוב התחומים הטכנולוגיים האחרים, ישראל היא שוק קטן מכדי שמישהו יפתח מוצרים במיוחד עבורו. המוצרים שמפותחים בחברות הטכנולוגיה בארץ מיועדים בראש ובראשונה עבור חברות אמריקאיות וארופאיות ודברים שקשורים לישראל לא מובאים בכלל בסך השיקולים. באופן עקרוני, האנשים האלו יכלו מחר לעבור להתגורר בוולטה עילית ואיש לא היה מרגיש בהבדל בטכנולוגיה שהם היו יוצרים.
אז נכון שהיו צ'ק פוינט וICQ שיצרו תחומים טכנולוגיים חדשים, אבל מה כבר היה ישראלי בהן? כל אחת מהן אתה יצירה אישית של האנשים שהקימו אותה שלא היתה קשורה לעובדה שהם למדו על דנה קמה בכיתה אלף או שהם אוכלים מצות בפסח.

באינטרנט המצב הוא מגוחך עוד יותר. האתר הזה רץ על שרתים של חברה שממוקמים בארצות הברית, אבל לפחות אחד מהמקימים והמנהלים שלה הוא בריטי, מערכת ההפעלה היא פינית, שרת ווב אחד הוא פיתוח אמריקאי והשני הוא פיתוח רוסי, בסיס הנתונים הוא שבדי ושפת התכנות שעליה עובד האתר היא ישראלית, הדומיין של האתר הוא אמריקאי והתוכן באתר נכתב בעברית על ידי ישראלי, ואף אחד לא יודע דרך כמה מדינות עבר הדף הזה בשביל להגיע למחשב שלכם. אז מה לכל הרוחות הלאום של האתר הזה?

איתי, אחד מהמקימים של עבודה שחורה כתב את התגובה הבאה בעבודה שחורה (במאמר שכלל לא רלבנטי למה שאני רוצה להגיד….)

לקסי,

אני לא מבין מספיק בכלכלה ובהיסטוריה, אך נראה לי שרק בודדים יטענו (ואיש לא יצליח לשכנע את הבלתי משוכנעים) שרק ממשלת הליכוד והבנקים אשמים בחובות הקיבוצים, שעליהם משלמים כל תושבי ישראל, וכל הנהגת התנועה הקיבוצית צחה כשלג, פשוט קורבן תמים למזימות קפיטליסטיות ולהכפשה בעיתונות של בעלי ההון.

אבל עזוב היסטוריה, לא צריך להרחיק ראות כדי להיווכח בעובדה שבשמאל האידיאולוגי (כמו גם בימין המתנחלי) אין כיום מנהלים טובים, ובייחוד כאלה שיודעים להפיק הרבה ממעט, לנצל את האנרגיות האנושיות והערכים, כדי לחפות על מחסור במימון.

אם היו לנו מנהלים טובים לעמיר פרץ ב-2006 היו 40 מנדטים לא 19.

אם היו לנו מנהלים טובים אהוד ברק לא היה הופך את האבודה לחצרו הפרטית.

אם היו לנו מנהלים טובים מרצ לא היתה מתרסקת, וגם מלכיאור ובן ימיני ועוד אנשים טובים היו בכנסת.

אם היו לנו מנהלים טובים, אנחנו ולא ש"ס הליכוד וישראל ביתנו היינו שולטים ברשויות מקומיות בפריפריה.

אם היו לנו מנהלים טובים לאורי יזהר ודני גוטווין היו אלף חברי עמותה לא 17.

אם היו לנו מנהלים טובים לעבודה שחורה היו מאה אלף קוראים ביום ולא אלף.

הגיע הזמן שנסתכל בראי – מצע וחזון יש לנו די והותר, אבל אין לנו מספיק אנשים שיודעים לנהל (ולכן כמובן גם אין לנו די "חיילים פשוטים", רק עשרות גנרלים ללא גייסות). הציבור כמובן לא מטומטם ומריח את זה, הרי אפילו בשביל לצאת מהשטחים הוא עשה "מיקור חוץ" ובחר ראשי ממשלה מהימין.

הרעיון שאנשים פשוט לא רוצים לחיות תחת משטר סוציאליסטי לא זכה אפילו לחצי משפט, כי הניצחון של השמאל בבחירות הוא לא ענין של אידאולוגיה, הוא רק ענין של לשים את האדם הנכון במקום הנכון. טוני בלייר למשל ניצח את הבחירות בבריטניה על ידי ביצוע זינוק ענק לפחות לתוך המרכז הכלכלי אם לא ימינה ממנו. על הדברים שהוא עשה ו/או החליט להשאיר לפי המצב שהשמרנים יצרו, לא היו עוברים בשקט בעבודה שחורה אם הוא היה ישראלי. (האם בארץ היו מאפשרים לו להשאיר חוק שקובע שהחרזת שביתה לא יכולה להתבצע רק על ידי ועד עובדים, אלא היא דורשת רוב בהצבעה דמוקרטית רגילה מבין העובדים עצמם?)

יש גם משהו די מטופש בלהגיד שאנשים שניהלו גופים גדולים כמו צבא והסתדרות לא יודעים לנהל, אבל זה ענין אחר, שאולי קשור לראית העולם הסוציאליסטית הטוענת שלכל דבר יש תשובה נכונה אחת נכונה ופשוט לא מצליחה להודות שאפילו אם זה היה נכון, גם אנשים מוכשרים ביותר לא תמיד מצליחים להגיע אליה.