בסופו של דיון ארוך בגלוב על השפעת הסובסידיות לחקלאות האמריקאית על בעיות ההשמנה בארצות הברית, האביר שלא היה סוף סוף הצליח להבין מה הבעיה איתי – אין לי תפיסה הומניסטית. ומדוע אין לי תפיסה הומניסטית? כי לא הסכמתי לקבל טיעונים של מאמר שניפנף הרבה בידיים אבל לא הביא שום סימוכים מדעיים לדברים שנכתבו בו.
הוא כמובן לא היה היחיד שהתנגד לחיפוש שלי אחר עובדות, אבל הוא היה היחיד שביטא זאת בבהירות. אני מבין אותו שהרבה יותר מענין לחיות בעולם בו מדינות זוממות ללא לאות להרעיל את האזרחים שלהן, במיוחד אם אלו מדינות שאני לא אוהב, זה הרי נותן כר פורה להעשרת החיים שלי, עוד דבר לדבר עליו בקיטורי יום השישי עם חברים, וההרגשה שאני יותר טוב מאחרים.
כמובן שכאשר מתיחסים לחיים מתוך נקודת השקפה הומנית שמים את האדם במרכז וכשהאדם במרכז זה ברור שהאדם הוא כל יכול, ברצותו יגרום לבעיות וברצותו יפתור אותן.
אל תבלבלו את ההומניסט עם עובדות. אל תזכירו לו שאין שום מחשבה הומניסטית בירידה במדרגות, שמנוע המכונית לא עובד על חשיבה הומניסטית ועל תנסו בכלל לדבר איתו על מכניקת הקוונטים שרחוקה מאוד מכל התנסות אנושית.
אם זה היה בשליטתו, ההומניסט לא היה טורח להתעסק עם פיזיקה הניוטונית והאנשטיינית מודרנית. ודאי שהיה מעדיף פיזיקה המבוססת על תורת הצבעים של גיתה, הרי רק מהשם אפשר ישר להבין שזו פיזיקה הרבה יותר הומנית.
כי מה זה כל ההתקשקשות הזו סביב בירור העובדות וניסיון לקבל החלטות מושכלות על החיים שלנו, כאשר ניתן לחיות לפי הכלל הפשוט של "יופי הוא אמת ואמת היא יופי".