ההגדה של פסח מספרת את החלק הקל של סיפור יציאתו של עם מעבדות לחרות, את החלק בו עם נישא על כנפי ההחלטה הנחושה וההתלהבות ומקריב הרבה קורבנות בכדי להשיג את מטרתו. אבל כמו בדיאטה, ההשגה הראשונית של המטרה אינה מספקת וצריך גם להשקיע מאמץ לאורך זמן בכדי לשמור על ההישג, והרבה פעמים זה יותר מורכב מהמאמץ הראשוני מאחר שזה מחייב אותנו לשינוי צורת חשיבה ואורח חיים לאורך זמן ולא רק למאמץ פיזי לזמן מוגבל. אמנם סיפור יציאת מצרים נחגג כל שנה, אבל בתנך סיפור השמירה על העצמאות אחרי השגתה תופס הרבה יותר מקום מסיפור יציאת מצרים עצמו.
לקח הרבה מאוד שנים למדינת ישראל לצאת מתוך צורת המחשבה שהנחילו לה האבות המיסדים שלה, צורת מחשבה שהצדיקה התערבות של המדינה בסוג ההצגות, הסרטים והספרים שראוי לאזרחים לראות ולקרוא, והתבטאה גם בחקיקה על סוג יחסי המין שמותר ואסור לאנשים בוגרים לקיים.
בתהליך שהיה לפעמים איטי ולפעמים מהיר, קועקעו יסודות החשיבה האלו והיום לפחות בביתנו אנו נהנים מחופש כמעט מוחלט לעשות את מה שברצוננו. כמובן שבשביל אנשים שהתבגרו בעשרים שנה האחרונות המצב הזה נראה כמו המצב הטבעי ולחלוטין מובן מאליו, אבל כמובן שאין שום דבר מובן מאליו בין אנשים ותמיד קיים האדם שישמח מסיבותיו שלו להגיד לנו מה לעשות בביתנו.
בשביל להבטיח שגם בשנה הבאה נוכל להנות מאותו חופש בביתנו, זה לא מספיק לשבת לשולחן הסדר ולהרהר בדרך בה עברנו משיעבוד לחרות אזרחית, אלא גם לדאוג לכך שגם בשנה הבאה נוכל להנות מאותה חרות ולהקים קול זעקה כנגד הרצון של הכנסת המובא בחוק סינון האתרים (892) להגיד לנו לאן מותר לנו לגלוש כאשר אנו נמצאים בפרטיות של ביתנו.