נגמרו לי כל התירוצים לגרור את הרגליים בנושא, אז בלי מילים מיותרות אני מתכבד להשיק את מערכת הבלוגים הטובה בישראל (לדעתי המשוחדת כמובן) – האתר שלי. המערכת מבוססת על wordpress mu, עם ערכות עיצוב ותוספים שעברו התאמה אישית.

יובל דרור פרסם מאמר בYNET בו הוא מחווה את דעתו על איכות הבלוגים העסקיים בארץ. למרבה הצער הוא מביא שלוש דוגמאות שאחת מהן, הבלוג של מקדונלדס, מצוינת באופן בולט לרעה. באופן מוזר שתי הדוגמאות האחרות הן בלוגים שהוקמו (ומנוהלים ?) על ידי חברת הפרסום בלינק, חברה בה עובד מוסיף (שכותב בגלוב של יובל דרור) בתפקיד יחסית בכיר. אני במפורש מסכים לכך שהבלוג של מקדונלדס הוא הגרוע מכולם אבל בכל זאת מפריע לי העדר הגילוי הנאות (הכותרת של המאמר הזה מדברת על קטנוניות לשמה :)). אבל מאחר שכבר התישבתי לכתוב אני רוצה לערער על דברים יותר בסיסיים במאמר.

ראשית, בלוגים עסקיים הם כמובן לא ממש תופעה של השנה האחרונה. אני מניח שניתן לערער על כך שמדור החדשות באתר של עורך דין חיים רביה הוא בלוג, אבל לדעתי האתר של עורך דין פרנקל והבלוג של הוצאת כנרת בהחלט ראויים לתואר וכולם כבר קיימים לא מעט זמן. פה אולי המקום לשאול את השאלה המתבקשת מאליה של מה בדיוק הופך אתר אינטרנט לבלוג? האם אתר הופך להיות בלוג רק אם הוא בנוי על פלטפורמת בלוגים רשמית כמו וורדפרס? ומה הוא הסטטוס של אתרים שבהם נערכת אינטרקציה בין החברה לקהל דרך מערכת פורומים (אין לי דוגמאות ישראליות, אבל יצא לי לראות אתרים כאלו)?

המודעות לכך שאתר אינטרנט צריך להיות חלק בלתי נפרד מהשיווק של חברה כבר קיימת שנים. מה שקרה בשנים האחרונות לא קשור בהכרח לכך שאנשים נהיו מודעים לנושא אלא לכך שמצד אחד היתה ירידה מתמדת במחירי אכסון אתרים לרמה שבה העסק הקטן ביותר יכול להרשות לעצמו להחזיק אתר, ומצד שני מערכות הבלוגינג החינמיות הגיעו לרמה כזו שבה הן נהפכו למערכות ניהול תוכן (CMS) ובמערכות הבלוגינג האינטרקטיביות עם הקוראים מובנת וקלה לשימוש, יותר קלה מאשר מערכות פורומים.

שאלה הרבה יותר חשובה לחברה שמפעילה את הבלוג היא האפקט שלו. יובל דרור מציין לטובה את הבלוג של משה פרץ מקסלמן וקסלמן, ואני מסכים שהוא מסודר ויפה אבל כלל לא ברור לי מה הוא תורם לחברה. בזמן האחרון אין בבלוג כמעט תגובות, האם זה סימן שהוא לא באמת אפקטיבי ואנשים לא עוקבים אחריו אחרי שפג החידוש בכך שלרואה חשבון יש בלוג?.

הבלוג של טיב טעם אומנם לא גרם לרפי גינת לשנות את דעתו, אבל לדעתי הוא כן הכשיר את הקרקע לאמירות בסגנון "ההר הוליד עכבר" שנשמעו אחרי שידור הכתבה (נכון להיום הבלוג לא עודכן כבר כמעט חודשיים, דבר המעלה את השאלה האם הוא היה אי פעם בלוג).

בצורה מוזרה נראה לי שדוקא הבלוג של מקדונלדס, שהוא אחד האתרים הגרועים שיצא לי לראות, משרת את תפקידו למרות התוכן המסחרי הבוטה שלו. נראה כאילו אנשים מגיעים לבלוג ומגיבים כך שלפחות הבלוג משרת את חיזוק המותג של מקדונלדס, ובתחום העיסוק של מקדונלדס המותג זה כמעט הכל. ההבדל נראה לי קשור לכך שמי שמפעילה את האתר (ויצא לי להתכתב איתה קצת אחרי הפוסט הזה) אינה פרסומאית אלא סתם בחורה שמבינה קצת בבלוגינג.