בצורה שאני רואה את זה יש מספר סיבות לקיומו של בלוג:

• הכותב נהנה לכתוב
• הבלוג מאפשר אינטרקציה חברתית עם כל הדברים שכרוכים בכך
• הבלוג מקדם אינטרסים מסחרים (או פוליטיאים, או אקדמיים) של הכותב
• אנשים משלמים לכותב עבור הקריאה של הדברים שלו
• יש אנשים שמוכנים לשלם לכותב בשביל לפרסם באתר שלו

נדמה לי ששתי הסיבות הראשונות, עבור רוב מוחלט של הכותבים, לא מהוות מוטיבציה מספקת בשביל לכתוב בלוג איכותי לאורך זמן. בסופו של דבר החיים מחוץ לרשת מספקים הרבה יותר עניין מהחיים ברשת, במיוחד לאנשים בגילאים צעירים יחסית.

שלושת הסיבות האחרות שהן בסופו של דבר מה שמחזיק בלוג לאורך זמן, אומרות שיש השפעות חיצוניות על התוכן של הבלוג. אם זה עניני קידום אישי אז ככל שהכותב יתקדם סביר להניח שיהיה פחות תוכן מעורר מחלוקת באתר, אם זה פרסומות אז הכותב לא יכתוב משהו נגד המפרסמים ואם אלו קוראים שמשלמים אז הכותב יחשוש לחרוג מצורה ונושאי כתיבה שהוא עסק בהם קודם.

המודל של תשלום עבור קריאה הוא המודל ההוגן ביותר לקורא. גם אם הוא מקבע את הכותב בעמדה מסוימת, הרי הקורא יכול להניח ברמת ודאות גבוהה שהוא יאהב את התוכן החדש שנוצר. במודלים הפירסומיים הקורא לא באמת בטוח מה הוא יקבל בפוסט הבא, אבל מצד שני הוא לא צריך לשלם וכל עוד היחס של הפירסום מול התוכן סביר, הוא בטח ימשיך לקרוא.

אחרי שהשקעתי קצת מחשבה החלטתי שמה שבאמת עצבן אותי בכתבה של עידו קינן הוא חוסר האיזון. מי שרואינו לכתבה היו אנשי הפרסום והיח"ץ שהועמדו בעמדה מתגוננת, הבלוגרים שהרגישו צורך להתגונן ובלוגרים וקוראים אחרים שאמרו איכסה, איכסה, פיחסה. לנקודת המבט שהביע אריאלה רביב (פאראפרזה) "כל עוד 90% מהתוכן הוא מקורי שלי מה בדיוק אכפת לכם, זה לא שבערוץ 2 יש יחס פרסום יותר טוב, וזה לא שאי פעם הצעתם לשלם לי או שסתם לשלוח לי מילה טובה ולכתוב עד כמה שאתם נהנים לקרוא אותי" לא ניתן יותר מדי משקל. והכתבה הזו היא ממש בקטע של "הפוסל במומו פוסל", כלומר קינן כותב בלוג על שטויות אינטרנטיות ומקבל תשלום מאורנג, האם הוא יכול באמת לכתוב על שטויות שקורות באתר של אורנג? האם בועז כהן ויאיר רווה יכולים באמת לכתוב ביקורת שלילית על מה שהאתר של אורנג מציע מבחינת מוזיקה וסרטי קולנוע? האם ההטיה המובנת שלהם זו סיבה להגיד להם שהם פיחסה ולהפסיק לקרוא אותם?

לא יודע, אבל לא התרשמתי מהמדיום הזה של "בלוגים" ולכן אני די מסרב לקרוא לאתר הזה "בלוג". עושה עלי רושם שפשוט היו אנשים שטיפחו דימוי מסוים של מה זה בלוג וכשהדימוי הזה לא החזיק מעמד מול גלי המציאות הם החליטו להביע בקול רם אכזבה שהיא בעיקרה לא רציונלית. (והכוונה במשפט הזה אינה דוקא לעידו קינן)

ואני אפילו לא נכנס לענין של תכנים שיווקים וגילויים נאותים באתרים שמכנים את עצמם אתרי חדשות. האם מישהו כבר המציא אלגוריתם להפריד בין ידיעות חדשותיות לתוכן שיווקי בYNET? ואם בארזים נפלה שלהבת, מה בדיוק רוצים מהבלוגרים?

דבר אחד חיובי כן למדתי מהכתבה. תמורת הפרסום, בלוגרים מתחילים לקבל סכומי כסף ריאליים שמצדיקים את העבודה והפופולאריות שלהם.

הפעם היחידה שהציעו לי לכתוב על משהו זה היה בחינם!!!1!! ועכשיו אני קורא שלא רק שיש בלוגרים שקיבלו סכומים של מאות שקלים על כתיבת תוכן שיווקי אלא שיש גם בלוגר אחד שמטיסים אותו לניו יורק במיוחד לצורך הזה . שמישהו כבר יגאל אותי מבתולי!!!11!!!

(נא לשים לב לקטגוריה. נורא בא לתייג כ"חגיגה של צביעות ודחיפת אף" אבל אני אתאפק)

מוזר שלמרות שבהרבה תחומים ניתן היום להגיע למקור העובדתי של כל סיפור שהוא, אנשים מכובדים עדיין מעדיפים להאמין לכל עיוות של האמת שמתאים להשקפת עולמם. המקרה האחרון הוא של גיא שמרצה שלו סיפר לו שקרא בהארץ מכתב למערכת שסיפר על כך שאדם נכלא בגלל שהוא התחזה לטייס בשביל להשכיב בחורות. היום הוא כבר מקבל חיזוק מעירא שמחווה את דעתו על הטמטום של החוק הישראלי.

בשני חיפושים לא ממש מסובכים בגוגל מתברר שמדובר בערן בן אברהם שלפי התקציר של פסק הדין, כפי שהוא מובא באחד מהאתרים המשפטיים, הוא הורשע ב (הדגשות שלי)

ערעור על הכרעת דין וגז"ד. ביהמ"ש המחוזי בי-ם, קבע כי המערער קשר קשר זוגי עם המתלוננת על בסיס מצגי שווא אודות זהותו ומעמדו החברתי. המתלוננת העניקה לו טובות הנאה שונות לרבות יחסי מין, סכומי כסף וזכות לשימוש בנכסיה. משחשפה המתלוננת את פרצופו האמיתי ורצתה להיפרד ° — סוף עמוד   1 — ° ממנו, תקף אותה המערער, היכה אותה, אנס אותה שלוש פעמים, כלא אותה בדירתה ואיים עליה; המערער הורשע בעבירת אינוס; בעבירה של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות; בעבירה של כליאת שווא ובעבירה של איומים ונגזרו עליו עונש מאסר בפועל למשך 12 שנים; הפעלת עונש מאסר על תנאי בחופף ושלוש שנות מאסר על תנאי למשך שלוש

אופס, אז לא מדובר בסתם אחד שהבטיח לקחת בחורה לאילת בתמורה לזיון בשירותים של מועדון…. כדאי לשים לב שהופעל נגדו עונש על תנאי דבר שאומר שהוא כבר הורשע בדבר דומה בעבר.