מסתבר שזרובבלה (האם מישהו באמת מאמין שיש אנשים שנקראים אליזרין?) לא מתמצאת בנוהלי ההזמנה הנהוגים בקפה הלל. אני בטוח שהביכו אותה הנסיונות הלא מוצלחים לקבל שירות במקום, והתגובות הלא סימפטיות שהיא קיבלה למאמר שלה. לא שיש ממש סיבה למבוכה, הרי כל מקום חדש שאנחנו נכנסים אליו מאופין במנהגים שונים מעט (או הרבה) מהמקומות האחרים ואנחנו נדרשים להבין במהירות את אותן החוקים שלפיהם מתנהג אותו מקום. לא סתם אנשים שנוסעים לחול מוצאים את עצמם אוכלים באחת מהרשתות הבינלאומיות שהם כבר מכירים גם מבחינת האוכל וגם מבחינת ההתנהלות במסעדה.

מי שכן צריך להיות מובך זה העורך של אתר הדה-מרקר, שהאתר של זרובבלה מתארח כחלק מאתר הבלוגים שלו, ושהציב את תקציר המאמר במקום די בולט בדף הראשי של האתר. אפשר להתווכח על איכויות הכתיבה של זרובבלה, אבל נראה לי שדי ברור שהיא כותבת בצורה שמתאימה לקהל גילאים של 15-25 שזה ממש לא הקהל שקורא את אתר הדה-מרקר. הכתיבה שלה קלילה, זורמת ואישית לעומת הכתיבה הכבדה והלא אישית המאפינת את החומרים המתפרסמים בדרך כלל באתר. זה לא שתחת מסווה הכתיבה הרצינית לא מתפרסמות שטויות גדולות, אבל אני תוהה האם אנשים שנקלעו היום לאתר, ולא מכירים את זרובבלה ומהו בדיוק אתר אישי, הבינו שהם נמצאים באתר כלכלי ולא בגרסה טיפה יותר בוגרת של מעריב לנוער. כל זה בזמן שיהונתן קלינגר פרסם באותו אתר ביקורת על הצעת החוק בSMS של ח"כ חסון שהיתה הרבה יותר רלבטית לקוראים וניתן היה אפילו לקשר אותה למחקר על חוסר היעילות של הכנסת הנובעת מעודף הצעות חוק פרטיות.

נראה לי שבאתר הדה-מרקר עבר איש מכירות מאוד מוצלח שהצליח למכור להם את כל הbuzzwords הקשורים למותג של WEB 2.0 ואיש במערכת לא טרח לשאול אותו איך זה מתקשר לאתר כלכלי בעברית. גם לגלובס יש מערכת בלוגים, אבל הם לעולם לא מקבלים מקום מרכזי באתר כך שהסיכוי לפדיחות יותר קטן, וגם די ברור שהתוכן שלהם לא ממש קשור למערכת גלובס. בשני האתרים לחלוטין לא ברור במה הבלוגיה מוסיפה ערך לאתר, כי פרט לוולווט ולזאפוד פרפקט אין שם כותבים שנושאי הכתיבה שלהם רלבטיים לקוראי העיתונים האלו.

במקום לבזבז את הזמן על buzzwords הייתי ממלץ לאנשי דה-מרקר לשדרג את האתר שלהם כך שיהיה ראוי לצפיה בשועל האש (שחצה כבר את קו 10% המשתמשים באירופה), יורידו את הוידיאו המגוחך מהדף הראשי (למחשבים בעבודה בדרך כלל אין רמקולים), ואם הם באמת רוצים תוכן גולשים אז שיכניסו מנגנון של trackback לתגובות למאמרים, ואולי אפילו יפעילו את אצבעותיהם וימצאו לבד תוכן עצמאי ראוי לפרסום.

זה לא שאני מהועד להגנה על השפה העברית אבל זו הסטיה הקטנה שלי לנסות להשתמש באתר הזה בשפה שתהיה מובנת לכל דובר עברית ללא צורך בידע קודם. זו למעשה לא הסיבה היחידה שבגללה אני לא אוהב את השימוש במילה בלוג. בלוג הוא קיצור באנגלית של Web log או יומן רשת, והשימוש במילה יומן מזמין אסוציאציה של דבר שנכתב בסדר כרונולוגי והוא קשור מאוד לזמן הכתיבה בין אם בהקשר של מאורעות חיצוניים שקרו באותו זמן או מאורעות שקדמו להן, ולכן צריך לקרוא אותם מההתחלה לסוף או שצריך לעקוב אחרי העדכונים בזמן בו הם מפורסמים.

אבל במחשב, להבדיל מיומן הנייר, אין כיוון שמובנה מראש. עבור המחשב כל אותם קטעים וסיפורים הם בסך הכל קבצים שמסודרים בצורה אקראית לחלוטין, שניתן להמשיל לאוסף סיפורים קצרים בספר, וצריך להשקיע מאמץ בשביל ליצור את הרצף הכרונולוגי שמקבלים מלכתחילה ביומן. משום מה האנשים שכתבו את התוכנות שמפעילות את האתרים האישיים החליטו שרצף הזמן הוא תכונה בסיסית שלהן ורק בגלל דרישת קהל הכותבים שלא רצו לכתוב יומן הוסיפו חלוקה לנושאים.

וכל ההקדמה הארוכה והמיגעת הזו נועדה להסביר למה אני עומד להפנות בין היתר לאתרים שלא מתעדכנים או כאלו שכדאי לשוטט בהם באופן אקראי.

• וובסטר. למרות ש XSLF ו הלמו סנטו בו, אני מוצא שהוא מספק חומר קריאה טוב לאותם רגעים שבהם אני צריך להראות עובד ובכל מקרה הוא הרבה פעמים יותר טוב ממה שניתן למצוא באתרים הממוסדים.
• תות, הוובסטר של בלוגים ערביים באנגלית. מאפשר זוית ראיה שונה לחצר של השכנים שלנו מצפון מזרח ודרום, בצורה שונה מזו שניתנת על ידי התקשורת הממוסדת. מתוכם אני נהנה לקרוא את פרעה הגדול, האביב של בירות וקיטורים של קוף חול.
• ואם כבר אתרים שמקבצים בלוגים, אז צריך להזכיר את הקיבוץ של המפתחים של שועל האש. חומר קריאה מענין למי שרוצה לדעת מה קורה מאחורי הקלעים של הפיתוח ושל אירגוני התקינה של הרשת.
• ואחרון חביב מחו"ל חדשות ומחשבות מונצואלה. אתר אופוזיציונרי למשטר של הוגו צ'אבס.
• יואב קרני . העיתונאי היחיד לדעתי שמצליח לכתוב בצורה כזו שתהיה שתעמוד גם במבחן הפרסום בעיתון וגם במבחן הפרסום באינטרנט
• אורי קציר. למען האמת אהבתי יותר את הבלוג שלו ברשימות זצ"ל (למה אנשים מוחקים את הבלוגים שלהם ????!!!!)
• רוני גלבפיש. אם אני לא טועה זה הסיבוב השני של הבלוג שלה (הראשון נמחק על ידה למרבה הצער), כרמל ויסמן, ודנה צימרמן, לא מעדכנות מספיק לטעמי אבל שוות קריאה.
• מרגי. עיזבו את השיר שלנו וגם את האלופה, מרגי היא הטלנובלה הטובה ביותר שנוצרה בישראל והיא משודרת רצוף כבר שלוש שנים. דמויות סטראוטיפיות, מין ,פסיכולוגיה בגרוש ו סיפור שעובד קצת על מוטיב ליכלוכית, הנוסחה האולטימטיבית לטלנובלה. מי שלא מכיר, כדאי שיתחיל ממש בהתחלה.
• זו ש. מחברת מילים (ומוסיפה תמונות) שידברו לאנשים שלא ממש בטוחים בעצמם ובמיוחד בקטע של "איך מפעילים את החיים האלו ולמה זרקו את הוראות ההפעלה לפח?". אחד מהיומנים שכדאי לנבור בו גם בצורה אקראית.
• דברים טבים קורים במחסן הפסנתרים. במקום מוזיקה מעלים בו מופע של סיפורים קצרים מענינים ומעוררי מחשבה. במחסן פגשתי את על הסף ואקס-אקסטרימיסטית שהדברים שהיא כותבת מאוד הזכירו לי את רפונזל.
• סבסטיאן הוא סופר/פילוסוף מאוד דעתן. את הדעות שלו ניתן לקרוא בדיאבלוג (שאולי צריך כבר לשנות את שמו למונובלוג) ואת הסיפורים הרומנטיים והארוטיים בחדר המוקדש להם.
• יומן אבטחה. בעולם בו כל מחשב כמעט נמצא ברשת, זה מצב די נורא שהאתר הזה הוא היחיד ברשת העברית שעוסק בעקרונות אבטחת המידע מהצד היותר תיאורטי שלהם.
• יואל על תוכנה. אקס צנחן, אקס מיקרוסופט וכיום בעל חברה, יואל ספולסקי כותב (באנגלית) על הדברים הנדרשים בשביל להביא מוצר תוכנה משלב הרעיון ועד לשלב הרווח.
• ניימן 3.0. כי צריך לדעת על אירועי התרבות האמיתיים של גוש דן, כאלו שלא נוצרו רק בכדי ליחצן את פליט הריאליטי האחרון.
• E-male. פשוט כתיבה גברית משובחת ואומרים שגם המוזיקה טובה (אני לא יודע, לא מוכן להתקין FLASH)
  
• כרמית מזרחי היא בעלת אתר העוסק בכישוף שהוא גם האתר היפה ביותר ברשת הישראלית. אין לי מושג האם הכישוף שלה מעשי אבל בחלק האישי של האתר היא בהחלט מצליחה לכשף מילים
• יוסי לוי, דיסוננס קוגניטיבי. כי מדי פעם צריך לנסות להבין החיים בצורה אנליטית/מתמטית
• בלוגרים לא יודעים לכתוב על פוליטיקה. הם בדרך כלל ממחזרים טענות שחוקות ולא מנומקות של הפוליטיקאי החביב עליהם מהסוג שפשוט כבר נמאס לשמוע, לא מעודדות שום דיון ובטח לא משכנעות איש. הבלוף הדמוקרטי מנהל בלוג פוליטי מענין ומנומק שמשאיר אותי תוהה למה הוא כותב רק למאה איש (ביום טוב) במקום שאחד מחברי מפלגת העבודה או מרץ יספח אותו כעוזר פרלמנטרי

לפי הצינזור האחרון של יריב חבוט בבלוג של ג.ק. כנראה שלא הרבה. אני מניח שיריב יסביר את הצנזורה הזאת מתי שהוא בעתיד כשג.ק. לא יהיה זמין לתגובה.

אני לא יודע מה חושבים יתר האנשים שעוקבים אחרי הסיפור הזה, אבל אותי זה רק משכנע יותר באמיתות הטענות של רפונזל.