היום שוב נתקלתי בבלוג שנראה כאילו כאילו הוא משמש במה לשלי יחימוביץ'. היום, להבדיל מהפעם הקודמת בא הגעתי לאתר, יש בו מאמר בעל ניסוח מספיק אישי בשביל לחשוד שאכן מועלים שם תכנים של שלי יחימוביץ' ואולי אפילו ביוזמתה.

אם תהיה תגובה על הטרעקבק שאני אשלח עכשיו, אני אנסה לשאול את חברת הכנסת (טוב אני ריאלי לחלוטין ואני אסתפק בעוזרים שלה) שאלות על שתי ההצבעות שלה אתמול, בכנסת לאישור חוק הקופאיות, ובוועדת הכספים למתן פטור ממכרז לבעלי תחנות רדיו.

ניסיון העבר מוכיח שחברי הכנסת שמפעילים בשמם אתרים לא ממש מצליחים להבין שאינטראקטיביות היא חלק מהמדיום האינטרנטי, ואם הם רוצים למצות את המדיום הם צריכים ללמוד להשתמש בכל המאפינים שלו. לפתוח אתר שאליו המשוכנעים או השונאים המושבעים יוכלו להגיע ולהשמיע את דעתם זה רק הקצה של האפשרויות הקימות ברשת. לדוגמא, הדיון בכך שאליזרין לא אוהבת ערבים, הביא יותר ממאתיים כניסות לאתר הזה בלבד, ואני מניח שהיו אלפי אנשים שנחשפו לו במהלך הימים האחרונים. ומה נדרש בשביל ליצור את כל ההמולה? בערך 10 אנשים שישבו וכתבו טקסט מנומק פחות או יותר על הנושא, סביר להניח שלאיש מהם זה לא לקח יותר משעה. כמה מאמץ צריך להשקיע פוליטיקאי בשביל להגיע לאותו קהל ברדיו עיתון או טלביזיה? הרבה יותר.

הכישלון האחרון של חברי הכנסת להצטרף להמולה נרשם במשחק התיוגים שהתנהל לאחרונה. יהונתן תייג את בנימין נתניהו ואני תיגתי את דב חנין, שניהם בעלי אתרים שבכותרת שלהם יש את המילה "בלוג". הזדמנות נפלאה בשביל פוליטיקאי לשחרר חמש זוטות לא חשובות שיזכירו לאנשים שמאחורי החליפה יש גם בן אדם. למיטב ידיעתי איש מהם לא הצטרף למשחק.

מענין מה יקרה עם ה"בלוג" הזה של שלי.

הדברים שאליזרין כתבה על ערבים מכעיסים, כי מסתבר שהיא לא אוהבת אותם, והיתה שמחה אם הם לא היו מתרבים.

כל מי שטרח לקרוא את את הדברים שאליזרין כתבה בשנים האחרונות לא צריך להיות מופתע. יש הרבה דברים בעולם שאליזרין לא אוהבת/מתעבת ואין לה שום בעיה להודות בזה ולכתוב על זה.

סבתא שלי היתה אומרת "על אמת מרביצים" ואכן על כך שאליזרין החליטה לכתוב את האמת שלה, אמת שיש הרבה אנשים, ימנים ושמאלנים, שמסכימים איתה, היא חוטפת עכשיו מהלומות מכל מיני אגפים נחשבים של הבלוגוספירה.

אז אם אביעד לא מוכן שהדברים של אליזרין יופיעו בגרייפס, זו יותר מזכותו לעשות זאת. יובל דרור מציע הצעה יותר דרסטית, למחוק את כל כתביה מהבלוגים של דה-מרקר (למרות שהם כלל לא קשורים לענין). אבל הכוסית מתעלה על כולם ומשווה את אליזרין לדר שטירמר.

להשוות מאמר אחד שמספר על תחושות של אדם אחד לדר שטירמר? אין לי מושג אפילו איך אפשר להגיב על זה. להגיד שאין בהשוואה הזו שום מידתיות לא נראה לי חזק מספיק.

באותו זמן החברים של גורג' ממשיכים בתעמולה האנטי יהודית שלהם ולאיש לא ממש אכפת. הכותרת של המאמר היא "האמת אינה אנטישמיות". מענין, לא ראיתי דבר במאמר של אליזרין שאינו אמת.

זה יפה מאוד שתפוז החליטו לשלם לבלוגרים שלהם, אבל המערכת הצינית של "בשבילי החיים" לא מאמינה שקפיטליסטים נותנים מרצונם החופשי כסף לפרולטריון הבלוגרים והחליטה לשלוח כתב להסתנן לבין שורות הבלוגרים של תפוז ולבדוק מקרוב את התנאים שתחתם הקפיטליסטים מוכנים להיפרד מכספם.

התחקיר המיוחד גילה שני סעיפים מוזרים בתקנון

1. "בחישוב מספר הביקורים ייספרו רק ביקורים אשר נעשו ממחשבים בעלי כתובת IP ישראלית." – יש מישהו שמבין מה זו כתובת IP ישראלית? יש לה תעודת זהות? או שהיא עברה גיור לחומרה?. בהנחה שהכוונה היא לכתובות IP של ספקי ISP הרשומים בישראל עדיין צריך לשאול למה? מה רע בישראלי שצופה בפרסומת כשהוא בטיול בחו"ל?. מענין האם חברות רב לאומיות השוכנות בישראל מקבלות כתובות ISP מספקים בארץ, או שהן מחוברות ישירות לISP בארצות הברית?
2. "תפוז רשאית לשנות מעת לעת, על פי שיקול דעתה הבלעדי וללא הודעה מראש את הסכום המינימאלי לתשלום. תחולת שינוי הסכום המינימאלי לתשלום תהיה מיידית ותחול מיד עם עדכונם בעמוד הבית ובמסך הניהול. לבלוגר לא תהיה כל טענה, תביעה או דרישה בנוגע לשינוי כאמור." – בפוטנציה הסעיף הזה יכול לשמש את תפוז פשוט לא לשלם על ידי הגדלת הסכום המינימלי.