קראתי את התיאור של אילנה שקולניק על הכנס ופתאום הבנתי שמשהו מאוד חשוב נשמט בדרך מישיבת התכנון הראשונה ועד לכנס. נראה שנושא הכנס הפך להיות "למה לי בלוג מבוסס וורדפרס" במקום "למה לי בלוג עצמאי מבוסס וורדפרס". הרי בסופו של דבר, כמו שחנן כהן שאל בשלב מסוים בקבוצת הדיון של הכנס, למה לו להמליץ לארגונים חברתיים להקים בלוג וורדפרס משלהם כאשר הם יכולים פשוט לפתוח בלוג בבלוגלי?

אילנה נותנת לזה ביטוי בצורה אחרת. היא כותבת

"אין לי שום כוונה לפתוח בלוג נוסף בוורדפרס.
די לי עם ישרא-בלוג, נחמד לי, פעם ב.. ב"קפה" של דה-מרקר,
נהדר לי בפייסבוק, מאתגר אותי לקדם בפייסבוק את קבוצת ש.י.ל (וכבר
פתחתי להם כרטיס קבוצתי), נחמד לי ב"פליקר" וכן הלאה.
וגם, אין לי צורך בדומיין משלי. אין לי בית – עסק לקדם, אין לי צורך לנפח את האגו,
מי שרוצה מוצא אותי דרך גוגל או בדרכם אחרות."

כלומר בלוג עצמאי (עם דומיין משלו) מיועד לצבירת רווחים כספיים, או לניפוח האגו. אני אנסה להתמודד עם הטיעונים האלו:

• באינטרנט יש יותר כבוד למי שמחזיק דומיין משלו. החזקת דומיין מעידה על רצינות מאחר שברור שהושקע זמן בבחירת השם וכסף בתשלום עליו. כששם הדומיין שייך לך, זה נותן תחושה יותר חזקה לכך שאת מחויבת לאתר, שאת מאמינה בו ולא שהוא פשוט היה הדבר הכי קרוב וזול. אנשים מריחים מתי משתמשים בחומרים זולים ומתיחסים בפחות כבוד למי שמשתמש בהם. כל זה נכון לאתרים שבאים לקדם מטרות חברתיות כמו הבלוג שלך בדיוק באותה מידה שזה נכון לגבי חברות מסחריות.

•  מי שרוצה לנפח לעצמו את האגו עושה טעות איומה אם הוא פותח בלוג עצמאי. לבלוג העצמאי אין עובדים בשכר שיקדמו אותו על ידי המלצות כמו בתפוז ואין לו את הפריבילגיה של שהיה במשך מספר שעות בדף הראשי של אתר רב קוראים כמו רשימות. לבלוג העצמאי מגיעים לפעמים דרך מנועי החיפוש ולפעמים דרך תגובות שהשאיר בעל הבלוג. אולי אני מגזים, אבל נדמה לי שבלוג עצמאי ממוצע בארץ לא מנצל אפילו 1% של היכולות שמעמידה לרשותו חברת האיכסון בה הוא מתארח. אני חושב שרק אנשים מאוד מיוחדים ירגישו שהחיים לבד על אי קטן באמצא האוקיאנוס מנפחים להם את האגו.

הרצון לבלוג עצמאי נובע מרצון לשליטה והתאמה אישית. כשאת נכנסת אלי לבלוג זה כאילו שנכנסת אלי הביתה – את יודעת שאני אחראי לכל מה שנמצא בו ואת יכולה ללמוד דברים עלי ועל הדברים החשובים לי מעצם המראה שלו. כשאני נכנס אליך לבלוג אני בעצם נכנס לחדר בבית מלון שההבדל בינו לבין כל חדר אחר במלון הוא שולי (טוב למעשה ישרא יותר גמיש אבל בקפה כל הבלוגים נראים מכוערים במידה שווה).

יותר חשוב מזה, בבלוג עצמאי אין שום צנזורה של תוכן. הדוגמא הכי פשוטה היא חומר פורנוגרפי. מין מהווה מרכיב חשוב בחיים של רובנו. אני יכול לכתוב על מין ולהציג תמונות או וידיאו בעלי תוכן מיני (אני לא מדבר על בלוג פורנוגרפי, אלא למשל על בלוג בעל אלמנטים של חינוך מיני) בעוד שלפי הסכם השימוש שלך, את לא יכולה. ועוד יותר מזה בישרא היו תקדימים של סגירת בלוגים ומחיקת תכנים רק בגלל שעורך דין ביקש, וללא שום דיון בערכאות שיפוטיות.

אחזקת בלוג עצמאי היא עבודה סיזיפית והתגמול הגשמי שלה לעיתים נדירות מצדיק אותה. מי שלא נהנה מעצם העבודה סביר להניח שהוא לא צריך בלוג עצמאי. אחת המטרות של הכנס היתה להראות שכמות העבודה הסיזיפית הדרושה על מנת להפעיל בלוג עצמאי על בסיס וורדפרס היא קטנה, וכדאי לאנשים ששוקלים לפתוח בלוג לשקול האם לוותר על חלק מהשליטה שתהיה להם על התוכן והעיצוב של הבלוג רק בשביל לחסוך את שעת העבודה הנדרשת לקנית דומיין והתקנת הוורדפרס.

• ביום רביעי בסביבות שש, סוף סוף הבנתי שהעיפות שירדה עלי במשך היום לא היתה תולדה של עודף מאמץ גופני בימים שלפני, אלא סימנים ראשונים שדווקא במהלך הכנס אני אצטרך להתמודד מול האויב הנורא ביותר הידוע למין האנושי – ההצטננות. ואכן בדרך לכנס שכחתי את החגורה, בנס התחמקתי מתאונת דרכים ועזבתי את הכנס בערך שעה שלפני שתכננתי.

• אני לא מבין את הקטע של לייב בלוגינג. כרמל ויסמן ישבה שתי שורות לפני ובליגגה. אני יודע שכתיבה בדרך כלל דורשת ממני ריכוז מלא ואם אני כותב זה סימן די ברור שאני לא מקשיב.
• גם אותי זיו קיטרו לא שיכנע לרוץ לחפש את הפודקאסט הקרוב. אולי זה בגלל בעיות חלוקת הקשב שלי, או שאני פשוט לא מבלה מספיק זמן בפקקים, אבל כעת נראה לי שהבעיה העיקרית היא טכנולוגית, ועד שמכשירי השמעה שמאפשרים מעבר מהיר בלחיצת כפתור אחת בין הקטעים לא יהיו הסטנדרט, יהיה לי קשה לצרוך את הטכנולוגיה הזו. אני לא רואה את עצמי מדפיס את חלוקת הזמנים של הקטעים ואז תוך כדאי הליכה או נסיעה, משחק עם הfastforward בשביל להגיע לקטע שמענין אותי, זה פשוט דורש יותר מדי ריכוז ומאמץ.
• ההצצה מעבר לכתף של כרמל, נתנה לי הזדמנות להציץ לתוך ממשק הכתיבה של ישרא. הדבר היחידי שיש לי לאמר עליו הוא שבימינו אפילו לאתרים מבוססי ASP יש עורכי טקסט טובים יותר. מצד שני אני מבין בהחלט למה התכוונה מיטל שרון כאשר דיברה על כך שהממשק של ישרא יותר אינטואיטיבי, כי כאשר יש לך פחות אפשרויות בחירה יותר קשה להתבלבל.
• הצחיק אותי לראות שהבחור שיושב לפני קורא את המאמר של יהונתן קלינגר על פרשת גינת-אורן פרנק בNRG. לפחות זה לא היה בזמן ההרצאה של יהונתן, כך שזה לא היה בדיוק שיחזור של הניסוי שהראה שילדים מעדיפים להסתכל על המורה שלהם בטלביזיה, אפילו אם השידור הוא שידור חי של מה שהמורה עושה בתוך הכיתה עצמה.
• פשוט נחררדתי כאשר אותו בחור החליט שזה זמן מצוין לגלוש לחשבון הבנק שלו. לא מספיק שהוא יושב ברשת שהוא לא יודע מי מנהל אותה, ואותו אדם עלול לבצע האזנה לתוכן שעובר ברשת (דרך התקפת האיש שבאמצא לדוגמא), יש מאחוריו אדם שעם טיפה מאמץ יכול לראות את הסיסמא שהוא הקליד. כבר שנה מסתובב לי בראש מאמר על למה אני חושב שממשק האינטרנט של הבנקים בארץ לא מאובטח מספיק ואולי באמת הגיע הזמן לכתוב אותו.
• מצידי האחד ישב אבי בליזובסקי ותחקרתי אותו קצת על מקור החומרים וצורת העבודה שלו בהידען. זה לא היה ממש מפתיע שהוא מתרגם הרבה מאמרים של NASA ו של אתרים דומים לשלו באנגלית שמסכימים לכך. שאלתי אותו גם מבחינת הרווחים שלו מהאתר הוא נקב במספר שלדעתי וגם לדעתו, הוא ללא כל פרופורציה לכמות העבודה שהוא משקיע באתר. מאוד הכעיס אותי לשמוע שצורת התגמול היחידה שהוא זוכה לה מYNET תמורת פירסום המאמרים שלו שם, היא קישורים למאמרים באתר.
• יכול להיות שהיה כדאי לאבי להשתמש בתוכנה של clicktrack בשביל לגלות עד כמה משתלמת לו כל העיסקה עם YNET. במהלך ההרצאה על "וורדפרס ללא מתכנתים", יצאתי החוצה והצקתי לאנשי המכירות שלהם בניסיון להבין מה הערך המוסף שהתוכנה נותנת לעומת שירותים כמו גוגל אנליטיקס. מסתבר שהתוכנה מבצעת ניתוח לעומק של זרימת התנועה באתר על ידי ניתוח קבצי הלוג מהאתר והיא משיגה סוג של תמיכה בריבוי סוגי שרתים על ידי כך שהניתוח מתבצע על גבי מחשב אישי (אני מניח שהוא צריך להריץ חלונות, אבל לא בדקתי). ההתרשמות שלי היתה שהתוכנה, במיוחד בהתחשב במחיר הלא נמוך שלה, היא overkill עבור רוב האתרים ש"יוצגו" בכנס.
• מצידי השני ישב בחור שעובד על האתרים של משרד החוץ. הפאנל שעסק בבלוג ככלי שיווקי נראה שהסיר אצלו את שרידי הנאיביות לגבי טוהר הבלוגים. אולי כדאי היה שרי"ה יפרסם את המשפט "חברות תשקרנה ללקוחות שלהן בכל דרך שתוכלנה, ובלוגים הם רק עוד אחד מהכלים שמאפשרים להן לעשות את זה" לפני הכנס. אני לא מחזיק בדעה הקיצונית הזו כי לדעתי מלכתחילה אנשים פותחים בלוג כי הם רוצים למכור דבר מה, לפעמים זו חברה/מוצר, לפעמים אידאולוגיה, ולפעמים את עצמם, ולכן פחות מפריע לי הדיון בבלוג ככלי שיווקי. אצלי הדיון התחבר להרצאה של לורל שהיתה לפניו, שבה היא דיברה על כך שהמאפין העיקרי של בלוג הוא השיחה והעדר הפאן של התקשורת הדו כיוונית הוא מה שעוזר לאנשים להבדיל באופן מידי בין בלוגים לאתרים שיווקיים.
• באותו פאנל יגאל חמיש דיבר על בלוגים פנים אירגוניים כדרך להפצת ידע בתוך האירגון. אני מאוד סקפטי לגבי הענין הזה. מהניסיון שלי מאוד קשה לשתף ידע בתוך אירגונים גם בגלל שאנשים שמחזיקים בידע לא רוצים לשתף אותו כסוג של דרך לאבטחת ביטחון תעסוקתי, וגם בגלל שהמטרות הגלויות של כל יחידה באירגון עוסקות בתוצרים כלפי חוץ ואיש לא שופט אותן לפי התוצרים הפנימיים שלהן. לדעתי לא יתרחש שיתוף ידע ללא הקצעת משאבים לצורך כך, כלומר שלכל עובד יהיה ברור ש5% מהזמן שלו הוא אמור לתחזק את הבלוג הפנימי שלו. אותו בחור ממשרד החוץ חלק על דעתי וטען שכאשר הדור שנולד לתוך הweb2.0 יתבגר ויכנס לשוק העבודה, הרעיון של לתחזק בלוג פנים אירגוני יהיה בשבילו מוכן מאליו. אני לא מסכים כי לדעתי טכנולוגיה לא משנה פסיכולוגיה בסיסית של אנשים, ואנשים במקום עבודה כמעט תמיד משתדלים לעשות רק את המינימום הנדרש בשביל לא להיות מפוטרים.
• לורל פשוט מרצה מצוינת. אני לא חסיד גדול של הכתיבה שלה, שלטעמי היא טיפה יכנעית, אבל אני הייתי מרותק לדבריה גם בגלל התוכן שגרם לי להרהר על סיגנון הכתיבה שלי, וגם בגלל היכולת שלה להשתמש באינטרקציה עם הקהל. כמובן שיש אנשים שחושבים אחרת.
• אנשים לא נראים במציאות באותה צורה בה דמינת אותם מקריאת הבלוג שלהם. למרות שמצד שמאל מסתובבות תמונות שלי, ומדף הקורות החיים שלי אפשר לדעת את הגיל שלי, צפריר ציפה לפגוש מישהו יותר צעיר (הוא אמר שזו מחמאה – בטח…) אז הבטחתי לצבוע את השיער לקראת הכנס הבא. מי שהכי לא ענה על הציפיות שלי הוא ארנון הרשקוביץ שממש לא נראה חיצונית כמו אדם מיושב בדעתו הכותב בלוג בשם גם אבא יש אחד. מעבר לזה עשה עלי רושם שבחומוספירה יש יותר מדי בלוגים על אוכל ופחות מדי על תזונה נכונה.
• בלוגרים הם פרובוקטורים לא קטנים וצריך להתאמץ בשביל להפיק פרובוקציה שהם יטרחו לשים אליה לב. יוסי תאגורי הגיע עם חולצה של blogger אבל לא נראה לי שאנשים ממש התיחסו לזה. אחריו הגיע חנן כהן עם חולצה זהה וגם הוא לא משך יותר מדי התיחסות לענין. אולי אם הם היו היו מפיקים מריבה בסגנון של "איך את מעזה להגיע עם אותה שמלה כמו שלי", מישהו היה מתיחס.
• צפריר לא קיבל ולא מקבל מספיק קרדיט על כך שהוא העלה את הרעיון לקיום הוורדקאמפ. אפילו אם התרומה שלו בפועל לארגון הכנס היתה מינימלית, קשה לי להאמין שהיה בכלל כנס אם הוא לא היה מרים להנחתה.
• לא הכל היה ורוד. אני חושב שהפאנל על "וורדפרס ללא מתכנתים", לפחות בשלב בו הייתי עדיין באולם, סבל מיותר מדי שיחה מסביב לשולחן  ופחות מדי  אינטרקציה עם הקהל. בחמש הדקות האחרונות (שרק בהן הייתי) של "התקנת וורדפרס ב5 דקות" עברו על התפריטים השונים בלי ההקשר שלהם, כלומר זה נחמד שניתן להוסיף קטגוריות וקישורים אבל לטעמי היה חסר הסבר של למה ומתי כדאי לי לעשות את זה. אולי ההקשר ניתן קודם ופשוט החמצתי אותו. 
• מי שהגיע עד לכאן ולא הבין לבד שנהנתי מאוד, יקבל נכשל בהבנת הנקרא. כל הכבוד לטל, אהוד, וחנית שהסכימו לקבל על עצמם את עול הפקת הכנס בפגישה הראשונה וכל מי עזר להם.
• אולי זה מסימני ההצטננות. לקח לי 4 שעות לכתוב את המאמר בבוקר יום שישי ובערך עוד 24 שעות בשביל להעלות את התמונה של יוסי תגורי.