כמו גלים לבנים מתנפצים אלי חוף,

אהבות ישנות מתדפקות על הבלוג .

לפני עשר שנים שברתי כוס.

לפני שבועיים הסתובבתי בעיר ופתאום נהיתי מודע לכך שאת הסנדלים שאני נועל קניתי בירח דבש בלונדון וחשבתי שזה מאוד מוזר שזה כל מה שנשאר מאותם נישואים. אחרי חמש דקות התפוצצתי מצחוק כשהבנתי שחולצת הT הזולה שאני לובש גם נקנתה בלונדון באותו ירח דבש. בהמשך חשבתי עוד על הנושא ו"גיליתי" עוד דברים ששרדו את התקופה הזו. משם הדרך לרשימת המלאי הבאה היתה קצרה.

• חולצה לבנה ששימשה כרזרבה בחתונה
• שתי חולצות מבד סינטטי עדין שנראו בחנות בלונדון הרבה יותר טוב ממה שהן נראות עלי
• חולצת T ומכנס קצר שניקנו במיוחד לשיט קיאקים באחת הנהרות בארצות הברית
• מעיל שהיה מצוין לממטרים הפזורים של לונדון ולחורף הלא צמיד החלטי של הארץ
• טלביזיה
• סט סכינים
• כיסאות לפינת אוכל

זה הרבה? זה מעט?, זה טוב או רע שאני בכלל שם לב לזה?

ומה פה מוסר ההשכל? שגם האהבות הכי גדולות יכולות להסתים בספירת מלאי קטנונית, או שלפעמים אנחנו ממעיטים בהבנת ההשפעה שיש לאנשים אחרים עלינו?, ואולי אין פה בכלל מוסר השכל.