אני כבר לא זוכר את השנה המדויקת, כנראה אחת משנות התשעים המוקדמות, כאשר החלה העליה הרוסית לארץ והביאה איתה את הבניה למגורים בחסות עמותות של עולים וכמעין משקל נגד, בניה בעידוד הרשויות המקומיות עם העדפה בתנאי התשלום לצעירים שבין תושבי הרשות.

גם עיריית לוד השתתפה בחגיגה ובעזרת חברת הבניה העירונית לורם החליטה להקים שכונה חדשה ולהקציב דרך הגרלה מספר דירות בתנאים מאוד טובים לצעירי לוד. מאחר שמדי פעם צריך להענות לנידנודים של ההורים ומאחר שלא הצלחתי למצוא תירוץ טוב להמנע מכך הלכתי לבית מפעל הפיס בתל אביב להרשם להגרלה ואחר כך אפילו הגעתי להגרלה עצמה שנערכה באחד המתנסים בלוד.

בהתחשב בגנים של חוסר מזל בהגרלות שקיבלתי מההורים, זה בכלל לא מפתיע שלא עליתי בגורל, אבל האירוע המענין של הערב היה בתחילתו. אני כבר לא זוכר את הניסוח המדויק של הדברים, אבל לפני ההגרלה הודיעו שעקב המאמץ שהשקיעו  בארגון ההגרלה נוספים גם שמותיהם של עוד עשרה אנשים להגרלה ובין האנשים האלו היה גם יעקב ברגודו (קורות חיים) אחד האנשים המקורבים ביותר לראש העיר מקסים לוי ובאותה תקופה בעל תפקיד בעירייה או בשלטון המקומי. לביצוע ההגרלה העלו ילד מהקהל, אחד מאלו שישב בשורה הראשונה (עד כמה זה הגיוני שהוא היה בן של בכיר בעיריה ?) והפתק הראשון או השני שהוא שלף היה זה של יעקב ברדוגו.

למרות שהיום אני מניח שהייתי מזהה מידית שסביר להניח שההגרלה הזו לא נוהלה לפי חוקי המדינה (אבל מה כבר לודאים מבינים, אני לא חושב שזה היה עובד ברמת אביב), אני לא מתכוון אפילו לרמוז שהזכיה של ברדוגו היתה "תפורה". אבל … מבן אדם שכבר באותם ימים הסתובב במקומות בהם המשכורות היו יפות עד למאוד הייתי מצפה שיסרב להשתתף או לקבל את הזכיה – הרי כל הפואנטה של ההגרלה היתה לעזור לצעירים החלשים של לוד….

מאותו יום, ברדוגו משמש בשבילי סמל לשחיתות מוסרית, וכל מקום שאליו הוא מגיע מבחינתי חשוד מידית בשחיתות. ברדוגו היה במפעל הפיס? מבחינת שחיתות מוסרית ברדוגו התאים למפעל הפיס (הארגון שלוקח כסף מעניים ומחזירים להם אותו אחרי שגבה מעשר למשכורות השערוריתיות של הבכירים שלו) כמו כפפה ליד.

וכמעט שכחתי את הקישור לכתבה על החשדות כנגד יעקב ברדוגו.

אחרי יותר משש שנים של אחת ממערכות היחסים היותר מוזרות שקרו מחוץ לטלביזיה, שעכשיו אחרי מספר חודשים אפשר להגיד בוודאות שנגמרה, הגיע הזמן לעשות לה "קבורה" סמלית ולהגיד ביי ביי חמודה.

במזל טוב תאגיד ITT (או לפחות אחת מהיחידות שלו בטקסס) הצליח לשלם לי עבור השימוש באחת התוכנות (SNMPv3 agent for windows) שכתבתי בגלגול אחר. דרך החתחתים שעברתי בשביל לקבל את הכסף לא היתה מבישת שום גוף ביורוקרטי ישראלי, החל ממילוי טופס של הצעת מחיר רשמית, דרך טופס ספק, מחיר רשמי, רשיון שימוש (ארבע שורות באנגלית רצוצה במסמך וורד) ונדמה לי שחתמתי כערב על המשכנתא של המנכ"ל. כל זה תוך החלפת דואל עם לפחות שלוש מחלקות שונות. לפני כריסמס הם גם הלחיצו אותי למלא את כל הטפסים לפני היציאה לחופשה בשביל שהתשלום יעבור אלי מיד אחרי החזרה (או מה שיותר סביר, שיכנס לתקציב של 2007) אבל בכל זאת היה צורך להזכיר להם.

עם ההרגשה שלפתע יש לי כסף פנוי לבזבז החלטתי לצאת למסע קניות לשידרוג עמדת העבודה שלי. על הפרק עומדים שולחן,כסא, מסך "22 ומקלדת ארגונומית. ביקור באופיס דיפו הקרוב לימד אותי שעדיף לקנות מסך (סמסונג, אם מישהו מוכן להמליץ על אחר אני אשמח)  באינטרנט  כי הוא עולה פחות מ1700 שקל לעומת 2000 בדיפו, שהמקלדת הארגונומית של מיקרוסופט יקרה (330+ זה יקר בשביל מקלדת) , שאין שם שולחן גדול ופשוט כמו שאני מחפש ושהכסאות נעים בין יפים ולא ממש מתאימים למתאימים אך מכוערים.

ביום שישי חבר גרר אותי לחנות של ד"ר גב ושם התלבטתי בין שני כסאות המצוידים בכל פלאי הטנולוגיה – הגבהה/הנמכה, הטית משענת גב, שינוי זוית הכסא ביחס לרצפה, ואפילו כרית אויר ניתנ לניפוח לתמיכה בגב התחתון. בסופו של דבר הזמנתי את הכסא שעלה 1500 שקל במקום זה שעלה 850. (בדרך עברתי בחנות Big box והזלתי ריר על המסך 23" של המקינטוש)

כיסא – שלושה מוטות ברזל בתוספת קצת פלסטיק יצוק, ספוג ובד, עולה כמעט כמו מסך LCD שלצורך יצורו נדרש שיטוף פעולה בין מרכזי יצור של רכיבים שונים במדינות שונות תוך שימוש בטכנולוגיות המתקדמות ביותר. אז נכון שהכסא זה מוצר שמראש הוא מוצר פרמיום בעוד שהמסך הוא מוצר צריכה המוני ועדיין במחיר של הכיסא היותר זול אפשר כמעט לקנות מסך מעט יותר קטן מאיכות מעט יותר נמוכה.

ההתנסות הזו הזכירה לי מאמר שקראתי מזמן על אחת הבעיות הבסיסיות של שימוש באינפלציה כמדד לירידת ערך הכסף לאורך זמן ארוך. הבעיה הבסיסית היא שכאשר טכנולוגיות חדשות נכנסות לשימוש (והרבה מאוד טכנולוגיות כאלו נוצרו במאה האחרונה) הן נכנסות לחישוב מדד המחירים ומצמצמות (במידה שולית ועדיין…) את החשיבות של המוצרים שהיו במדד לפניהן. התוצאה הסופית היא שמדד המחירים של 2007 מכיל הרבה מוצרים שלא היו במדד ב1977 והאינפלציה שנמדדה בשנים האלו אינה משקפת עלית מחירים של קבוצת המוצרים שנמדדה ב77 ולכן קשה לטעון שאדם שהרויח 1000 שקל ב1977 אמור להרויח 7000 שקל ב2007 בשביל לשמור על אותה רמת חיים מוחלטת אם האינפלציה היתה 600%, אלא מדובר בשמירה על רמת החיים היחסית. באותו מאמר דובר על כך שעבור ארצות הברית צריך להוריד אחוז מהאינפלציה בכל שנה בשביל לקבל את ירידת ערך הכסף האמיתית.