קטגוריה: אישי

שכחו לידע אותי שגן העצמאות עבר לרכבת ארלוזורוב

לא שיש לי בעיה עקרונית (ו/או צורך לדעת) עם העדפות מיניות של אנשים אחרים, אבל זוגות הגברים שיורדים אל בין העצים (ולפעמים מגיעים רק עד הקו שלהם…) הופכים את ההליכה בשביל שבין הרכבת לצד הצפוני של הגשר בכיוון זבוטינסקי, למעט לא נעימה. האם אותם גברים לא שמעו על המצאת האינטרנט?

עם הזונות טיפה יותר נוח. עד כמה שהצלחתי לקלוט הן מתרכזות באזור הצומת של ערבי נחל-בגין ומתחילות פעילות בשעות בהן אני גולש ברשת, פרט לאחת שלא נשמעת להוראות האיגוד ומתחילה את שעות הפעילות גם יותר מוקדם וגם בדיוק בחצי הדרך שבין הבית שלי למכולת, אבל  איתה כבר הגעתי להבנה שיחסינו לא יגיעו למקומות אחרים ואנחנו מסתפקים ב"שלום, שלום".

הצלחה זה רק ענין של עיתוי

באוגוסט בעלי הדירה שלי החליטו להעמיד פנים כאילו שיש בה שלושה חדרים ולא שניים וניסו לקבל עליה 4000 שקל. בסוף התפשרנו על מחיר גבוהה מדי כי לא הצלחתי למצוא משהו אחר שימצא חן בעיני, אבל עכשיו הם סוף סוף קיבלו שכל והחליטו שאם הם לא מסוגלים להשכיר אותה תמורת המחיר שהם רוצים, אולי כדאי להם למכור אותה. מזל שהם עושים את זה עכשיו, כאשר שוק הנדלן גוהה ואנשים מסתובבים ברחובות ומחפשים לקנות דירה, ולא מחכים למיתון שיפיל את ערך הדירות. הא בעצם, רק רגע …..

(מי שמרגיש שיש פה קצת שמחה לאיד – צודק)

השכן שמשתן

זהו פוסט שמוקדש לכל מי שחושב שהשכנים שלו נוראיים…..

הוא כבר לא ממש צעיר – 65+, הוא ואישתו גרים חצי קומה מעלי ויש להם כלב לבן גדול. כמעט כל יום כאשר אני יוצא לטיול הבוקר היומי שלי אני פוגש אותו יושב על כיסא בכניסה לבנין כאשר הכלב למרגלותיו ומדי פעם אנחנו אפילו מנהלים שיחת חולין זעירה. כמובן שהוא לא נמצא שם רק בבוקר, וניתן למצוא אותו יושב בכניסה באופן אקראי במשך רוב שעות היום.

בגדול אפשר להגיד שמדובר בעוד פנסיונר שיש לו יותר זמן פנוי ממה שהגיל ויכולת ההמצאה מאפשרים לו לנצל, אבל זהו פנסיונר עם טויסט כי כנראה שקשה לו לעלות שתי קומות לשירותים וכל פעם שהוא צריך "לתת את מימיו" הוא עושה זאת בחצר הבנין – למעשה ממש ליד הכניסה (אל תשאלו אותי למה הוא לא הולך לחצר האחורית…).

כמובן שהשכנים, בעיקר השכנה שמתחת לחלונה (קומת קרקע) הוא מתרוקן, לא אוהבים את זה. הם כבר לקחו את הכיסא שלו וזרקו אותו ליד גוש החנויות שבסביבה (והוא מצא אותו ועכשיו הוא קשור בשרשרת ברזל), הוציאו לכיסא את כל הספוג ואפילו קראו למשטרה. אבל כלום לא עוזר ואתמול בבוקר, כשחזרתי עם שתי סופגניות מהמאפיה, תפסתי אותו בתנוחה שלא משתמעת לשתי פנים במרחק של חצי מטר מהכניסה לבנין.

ליד זה, העובדה שאין לנו ועד כי שכנים לא רוצים לשלם היא ענין נורמטיבי לחלוטין….