קטגוריה: חוק

בעוד שנה וחצי כל מי שמפעיל בלוג וורדפרס יעבור על חוק העוגיות של האיחוד האירופאי

האיחוד האירופאי העביר חוק שדורש מכל אתר הרוצה לשלוח "עוגיות" לדפדפן של הגולש לבקש אישור מפורש לכך. יקח עוד שנה וחצי עד שכל המדינות החברות באיחוד יעיברו חוקים מקומיים משלהן התואמים את החוק הזה, אבל החל מאפריל 2011, הפעולה הפשוטה של שמירת השם, כתובת הדואל והאתר של מגיב בעוגיות שלו, אחרי שהוא שלח תגובה, תדרוש ממנו הסכמה מפורשת. אפילו סתם לגלוש בבלוג שלכם יהיה ענין יותר מורכב מאחר שודאי שאתם משתמשים בשירותי סטטיסטיקות חיצוניים שודאי משתמשים בעוגיות ולכן לפני שגולש מהאיחוד יכנס אליכם לאתר תאלצו לברר האם הוא מסכים לכך.

דרך אגב, זו הדרך האירופאית המנומסת להטיל צנזורה על הרשת. ריבוי החוקים הנוגעים לאתרים ברשת משמעותם שאדם ניזקק ליעוץ משפטי בכדי להקים אתר, אפילו אם זה בלוג מסכן שמיועד לספר על תעלוליו של הכלב המשפחתי, ויעוץ משפטי עולה כסף, סביר להניח שיותר כסף מעלות שם מתחם ואכסון למשך 10 שנים. אם חוקים מהסוג הזה באמת יאכפו המשמעות תהיה סופו של התוכן העצמאי באירופה.

פרטיות

טלפון ממספר לא מוכר, אבל לפחות מזוהה

אני: שלום

הוא: הי, מדבר X מחברת פלאפון. רציתי להציג בפניך את המכשירים החדשים והמבצעים שיש לנו עכשיו

אני: תודה, אני מאוד מרוצה מהמכשיר שלי

הוא: ומה בקשר למבצעים?

אני: אני מגיע בקושי למאה שקל, לא נראה לי שיהיה לכם משהו רלבנטי בשבילי

הוא: טוב, תודה על הזמן שלך

אני: אפשר שאלה קטנה?

הוא: בטח

אני: מאיפה השגתם את מספר הטלפון שלי?

הוא: ממאגר מידע של לקוחות סלקום ואורנג'

אני: תודה

לא יודע האם יתכן שאני חולה, או שזה בגלל שהפעם שיחת המכירה לא הסתתרה מאחורי מספר לא מזוהה, ואולי העובדה שהמוכרן לא דחף יותר מדי חזק, אבל ויתרתי על הקטע של בירור מספר מאגר הנתונים ודרישה להמחק ממנו. ואולי סתם הפנמתי שחוק מאגרי המידע לא שווה אפילו בתור נייר טואלט ואף אחד בעולם לא מתיחס אליו אחרת.

מצא את ההבדלים בין ערוץ עשר ללב לבייב

כמובן שלא טרחתי לקרוא (ולא אטרח לצפות) בתחקיר שרוזנטל עשה עבור ערוץ 10 על הנכסים של לבייב ברוסיה. זה הסיכון כשאתה מתעסק בעשיית סרטים מוקומנטריים במקום דוקומנטרים, לאנשים כמוני שמאוד חשובה להם האמת לא מתחשק לבזבז זמן על ניסיון לפלח מה מבין מה משודר הוא האמת כפשוטה ומה הוא שקר חינני שהוכנס לצורכי קידום העלילה. אולי זה בגלל שאני מתיחס לכסף שלי ברצינות רבה מדי.

לא הייתי מבזבז את זמן הקוראים לצרכי מעללי רוזנטל (בלי שאצטרך לכתוב עליו נדמה לי שלקורא האינטלגנטי צריך להיות מושג סביר על מה אני חושב על העבודה שלו), אם לא הייתי קורא הרגע שועדת הכלכלה של הכנסת דחתה את מועד המכרז של ערוץ 10 בחודש מתוך מטרה להאריך את הזיכיון בשנתיים, ופתאום נפל לי האסימון, הרי מדובר בשני גופים שנטלו על עצמם התחיבויות שלא הצליחו לעמוד בהן. האם זה לא מצחיק (בצורה עצובה מעט) שאחד משניהם עוסק בביקורת על אי עמידה בהתחיבויות של השני?

ומה אנחנו למדים מהחלטת ועדת הכלכלה על הקשר בין הון ושילטון? שכנראה גם אם יש לך מליארדי דולרים בבנק, מחזור העסקים שלך יותר גדול ואתה מעסיק בצורה ישירה ועקיפה יותר עובדים, עדיין המקורב, ומי שיש לו את הכלים לתת תמורה בצורה חוקית, יקבל יחס מועדף.

אז רביב דרוקר, עיתונאי בערוץ 10,  הוא יו"ר התנועה לחופש המידע. אני הייתי מאוד שמח לדעת את המידע שעליו התבססו חברי הכנסת כאשר הם החליטו שמצבו של ערוץ 10 דורש דיון דחוף וצעדים דרסטיים, אבל מצבה של אפריקה ישראל לא מצדיק פעולות כאלו. יתר על כן אני דורש שאנשי ערוץ 10 ימנעו במשך שנה מלראיין את חברי הכנסת שהצביעו בעד דחית מועד המכרז. לא שאני חושד במשהו, סתם בשביל למנוע לזות שפתיים.

אני שונא את שלי יחימוביץ', אבל לזכותה יאמר שהיא לפחות התיחסה למשבר. אומנם אמרה דברי שטות כרגיל, אבל להבדיל מ118 (שטייניץ בתור שר אוצר פלט משהו וחזר למזגן) חברי הכנסת האחרים היא התיחסה לנושא*.

*לא שאני חושב שהכנסת היתה צריכה להתיחס לאפריקה ישראל בצורה מיוחדת, אבל באותה מידה אין לה שום סיבה להתערב בתחום התקשורת.