קטגוריה: חוק

לא, בית המשפט לא קבע שצריך לסגור בשבת סופרמקטים בתל אביב

גלובס עושה לנו שירות חשוב ומראה עד כמה הדיווח בתקשורת לא עוזר לאנשים להבין את העובדות הבסיסיות הקשורות לנושאים המדווחים.

לפי הדיווח הראשוני עושה רושם שבית המשפט העליון דורש מעיריית תל אביב לסגור סופרים בשבת, הכותרת לא משתמעת לשתי פנים – "עיר ללא הפסקה? העליון: אסור להפעיל סופרמרקטים בשבת בת"א", אבל התוכן, מגלה למי שמצליח להבין לבד את הפרטים, שונה לחלוטין. הפסיקה של העליון אינה מתיחסת במפורש לענין פתיחת הסופרים בשבת אלא מורה לעיריית תל אביב לאכוף בצורה מוצלחת יותר את חוקי העזר העירוניים שאוסרים פתיחת סופרים בשבת.
במילים אחרות, לעליון באופן עקרוני כלל לא אכפת אם הסופרים פתוחים או סגורים, מה שכן אכפת לו היא העובדה שעיריית תל אביב לא אוכפת בפועל את החוקים שלה עצמה.

במאמר מוסגר, יש פה שאלה על עצם הסמכות של העליון לכפות על עיריה לאכוף חוקים עירוניים שאינה מעונינת לאכוף אותם. האם ניתן לדמיין את בית המשפט העליון לפני 30 שנה כופה על המדינה לאכוף את החוקים שאוסרים משכב זכר?

אחרי שביסס את הפרשנות הלא נכונה ממשיך גלובס ומנתח את המשמעות של מה שלא באמת קרה ולא יקרה

בסך הכל בית המשפט נתן הזדמנות מצוינת לשני המתמודדים לראשות העיר להבטיח לבטל את חוק העזר בכדי למשוך אליהם את מצביעי יש עתיד התל אביביים.

היחידים יפסידו משהו מהחלטת בית המשפט הם בעלי המכולת שהשקיעו את הכסף במהלך המשפטי, הם שרפו כסף וכל מה שקיבלו זה החלטה שלא שווה את הנייר שהודפסה עליו.

תובעים ונתבעים בתביעות קטנות נוטים להעריך בחסר את עלות הבריאות הנפשית שלהם

יהונתן קלינגר כותב על תביעה קטנה העוסקת בקבלת החזר כספי לפי החוק על מוצר תוכנה. מעבר לדיון בירידת הערך ואפשרות של מוצר תוכנה שמחירו משתנה במהירות וניתן להעתיק אותו (למרות שאני לא סבור שהיה רלבנטי למקרה הזה), מה שתפס את עיני זה סכום התביעה – 1000 שקל עלובים.

במקרה הזה נדמה לי שהשופט קבע שעל הנתבע לשלם קצת יותר מ1000 שקל לתובעים אבל תחשבו מה היתה העלות הנפשית של קבלת אותם 1000. לפי התיאור התובעים רדפו אחרי הנתבע בקניון בשביל להגיש לידיו אתהדרישות שלהם, ניהלו איתו ויכוח בצעקות. בנוסף הם בטח חזרו הביתה ניהלו ויכוח ביניהם על כמה הם יכולים לתבוע, בילו שעה בחיפוש בגוגל אחרי החוקים המתאימים, הקדישו זמן לגשת לבית המשפט להגיש את התביעה, הגיעו שעתיים לפני הדיון שלהם שבמהלכו לחץ הדם שלהם עלה לדרגות מסוכנות (השופט תיאר את הנתבע כלא אמין שזה אומר לי שהוא שיקר ושקרים נוטים לעצבן את הצד השני) ובטח נידרשו להם שעתיים להרגע אחריו. האם כל העבודה הזו שווה 1000 שקל?  בהתחשב בעובדה שתוצאות משפט הן אף פעם לא צפויות לחלוטין נדמה לי שלא.

שזה גורר את השאלה למה לכל הרוחות הנתבע לא ניסה להתפשר לפני הדיון הכדי לחסוך מעצמו מאמץ נפשי דומה? הרי מתוך 700 שקל עלות המשחקים כ120 הולכים למע"מ וניתן להזדכות עליהם ומתוך ה600 הנותרים לא סביר שנשאר לו בכיס יותר מ100. וכמובן למה הוא עובר על החוק מלכתחילה בשביל סכומים כאלו קטנים?

טמקא בהפרת זכויות יוצרים סיטונית?

אם הייתם קריקטוריסטים, צלמים או אומני פוטושופ, האם הייתם מוסרים את העבודה שלכם בחינם לארגון שמסריח מכסף כמו YNET? לא יודע האם אוסף התמונות פה פורסם ברשות, אבל כרגע הן נמצאות על השרתים של YNET ולפחות לכאורה זכויות היוצרים שייכות לYNET ולא ליוצרים המקוריים .