באנקדוטות ביקשו סטטיסטיקות, אז הנה שלי.

לפי הadsense יש לבלוג קצת יותר ממאה קוראים כאשר בימים המנעד הוא בין 50 כאשר כלום לא מפורסם ו400 כאשר אני מעצבן את כל הבלוגוספירה. adsense  לא סופר משתמשים יחודיים, אבל מהנתונים שיש לי מתוכנות אחרות ההבדלים לא צריכים להיות גדולים.

לאוגדן יש בערך 100 דפים נצפים ביום ואין לי מושג כמה מהם הן צפיות יחודיות וכמה הן צפיות חוזרות. אני מניח שחלק לא קטן הן של אנשים שהגיעו מגוגל ועוזבים מיד. כמות המאמרים הנקראת דרך האוגדן היא בין 150 ל200 ביום חול ויורדת לסביבות ה80 בסופי שבוע.

בזכות רואה שחורות מצאתי את הבעיה שבגללה כותרות באוגדן, ששילבו אנגלית כחלק מהכותרת של המאמר, הוצגו בצורה מבולבלת.

‏הסיבה לבלבול היתה שלמרות שהוראות התצוגה של הדף כללו דרישה להתיחס לתוכן כאל תוכן הנכתב מימין לשמאל, כל שורה כללה אלמנט הנקרא ‎ המציין שטקסט שהשפה שלו לא מתאימה לכיוון הכללי של הקריאה צריך להכתב משמאל לימין. החלפת אותו אלמנט באלמנט ‏ בעל המשמעות ההפוכה, פתרה את הבעיה עד כמה שאני מצליח לראות.

בעקבות ההתקשקשות האחרונה הגעתי לשתי תובנות. האחת היא שאנשים חושבים שהעובדה שעד עכשיו לא שיניתי את השם מ"וובסטר" היא מאיזשהו רצון להבנות מתהילת המותג. טוב אני מקווה שעכשיו כאשר האוגדן מושק רשמית, הם יפסיקו להניח שיש קשר כלשהוא לוובסטר של העבר או שאני נהנה מעבודה טכנולוגית כלשהיא שחנן עשה (עם כל הכבוד לחנן, אין באוגדן שום קוד שלו).

התובנה השניה היא שאנשים רואים את מרחבי האינטרנט ומתבלבלים, ושוכחים שגם בעולם האמיתי, לא כל דלת פתוחה משמעה שכל אחד מהרחוב מוזמן להיכנס.

בביתנו בעולם הגשמי אנחנו מצפים לפרטיות. בחברה המערבית לא נוהגים לבקר אדם על דברים שהוא עושה בביתו, אלא אם הם אינם חוקיים. ועדיין אנחנו בדרך כלל מקציבים חלק מהבית, לפחות סף הדלת, כמקום שאליו ניתנת גישה חופשית לזרים ללא הזמנה, למרות שבטאבו זו חלקה שרשומה כחלק מהבית.

בעולם הרשתי, וניקח את הבלוגים כדוגמא שרוב הקוראים כנראה מכירים, יש לנו את החלק הפרטי של האתר. זהו החלק שבו אמחנו מנהלים את האתר, מאכסנים בו מאמרים לא גמורים ולפעמים גם מאמרים אותם אנו רוצים לחשוף רק לאנשים מסוימים. לרוב הבלוגים יש גם חלק נגיש לציבור, הרי אם לא היינו רוצים לחלוק את דעתנו עם כל הציבור היינו יכולים לכתוב מאמרים במחשב האישי ולשלוח אותם בדואל לנמענים.

לפעמים בבלוגים יש גם שטחים ציבוריים ממש, אלו בדרך כלל השטחים המוקדשים לתגובות ואליהן כל אחד, ללא יוצא מהכלל, יכול להכנס ולעשות כרצונו. למעשה יש מעט מאוד אתרים שאכן נותנים לכל אחד לעשות כרצונו בתגובות. רוב האתרים מסננים ספאם ומוחקים תגובות שבעיני בעל האתר אינן ראויות, והתוצאה הסופית היא שהשטח המוקדש לתגובות הופך להיות לשטח המשותף לבעל האתר ולמגיבים, כאשר ההתנהלות בו מוכתבת על ידי הסכם ג'נטלמני או משפטי, בו בעל האתר מעניק זכויות שימוש למגיבים ומוותר על חלק הזכויות שיש לו בשטח (אחרת מי ירצה להגיב).

עד פה זה דברים שצריכים להיות ברורים לכל מי שגלש ברשת יותר משתי דקות. מאחר שמסתבר שהדברים אינם כה ברורים כמו שחשבתי החלטתי לנסח הסכם שימוש לאוגדן שיבהיר מעל לכל צל של ספק שהאוגדן אינו שטח ציבורי, אלא שטח משותף, שטח פרטי שלי שאני מוכן לחלוק עם אנשים אחרים בתנאים מסוימים, אם תירצו סוג של מועדון חברים המתכנס בפארק הירקון. בינתיים התנאי היחידי שעולה בראשי הוא – "כל חבר צריך להיות מודע לכך שיש באתר הרבה תכנים שעשויים לפגוע ברגשותיו ולהראות לו כלא ראויים. עצם המשך השימוש באתר מהווה אישור לכך שהחבר מוותר על כל קובלנה שעשויה להיות לו בעתיד לגבי תכני האתר. חבר רשאי לפרוש בכל שלב אבל אז הוא מאבד כל זכות לבוא בדרישות כלשהן לגבי האתר".

ומה לגבי אנשים שלא מעונינים שהאוגדן יאגד תוכן שלהם?. התשובה היחידה שיש לי היא שהם תמיד מוזמנים להפסיק ליצר תוכן או למנוע את שידורו לאוגדן. הרי בעולם הפיזי לא סביר שיבואו נציגים של ערוץ 2 למועדון שלנו ויגידו לנו להפסיק לצפות בתוכן שהם מפיצים ללא כל הגבלה שהיא, ומתוך מטרה מוצהרת שאנשים יצפו בו.