אורי פז כותב על פורנוגרפיה בהקשר של הצעת חוק 892 "קו ישר נמתח בין הגלישה החופשית באתרי פורנו לעלייה בתופעות של אלימות מינית. הגלישה באתרים פורנוגרפיים מגבירה את הנטייה לאונס ומצמצמת את העכבות המצפוניות בחברה למניעת מעשים מגונים. מכאן יש לברך על הצעת החוק המציבה שומר סף טכנולוגי בגישתם החופשית של ילדים ונוער לתכנים פוגעניים"
כבר פעם או פעמיים בעבר רציתי לכתוב על הפער הבסיסי בין החברה החילונית לחרדית, פער המיוצג בצורה בה אנשים כמו אורי פז, שלכאורה אינם מסוגרים בתוך החברה החרדית, לא מסוגלים להבין איך פועלת החברה החילונית ואני משוכנע שכל פעם הם מופתעים מחדש איך טיעונים שלהם, שנראים בעינים שקולים מאוד, מותקפים בחמת זעם על ידי החילונים.
למה זה קורה? אורי פז, סביר להניח שקורא את האתרים בהם הוא כותב, אז מהי הסיבה שהוא לא מצליח לפתח אמפטיה (במובן של הבנה) לחברה שבה חיים אנשים אחרים הכותבים באתרים האלו. האם זו הצמדות נוקשה לערכים המוכתבים על ידי הרבנים המגזריים שלא מאפשרת לו להבין חברה שפועלת לפי קודים אחרים, או הנטיה של קידום תכנים קיצוניים כמו שנאת הגברים של חנה בית הלחמי מצד אחד או דיון חסר כל פרופורציות בפדופיליה ויתר הסטיות המיניות.
וחזרה לנושא. אני מציע לאורי פז להגיד כל יום אחרי תפילת שמונה עשרה, או כל תפילה אחרת, שלוש פעמים "פורנוגרפיה היא ענין של גיאוגרפיה". המטרה של תוכן פורנוגרפי היא לגרום לעוררות מינית, ומה יגרום לעוררות כזו משתנה מאדם לאדם ומתרבות לתרבות. בחברה המוסלמית המסורתית מניחים שכל חלקיק עור של אישה עשוי לגרום לעוררות מינית והחברה החרדית רק טיפה פחות מחמירה ממנה. לא פלא לכן שכל פעם שגבר חרדי רואה עור חשוף של אישה הוא חושב על מין, הרי זו המוסכמה החברתית שאישה נחשפת בפני בעלה רק במצבים אינטימיים. בחברה החילונית בה מראה חשוף הרבה יותר נפוץ ומקובל חברתית, לא כל רגל חשופה מביאה לעוררות מינית.
מה שאורי פז מכנה כ "גבולות הצניעות מתרחקים כל הזמן" פשוט מבטא את חוסר ההבנה שלו של התרבות החילונית. התרבות החילונית אינה קפואה במסורות עם גבולות ברורים ששורטטו לפני מאות שנים, היא הרבה יותר דינמית וכל הזמן נמצאת בתהליכי שינוי. אורי, גבולות הצניעות העדכניים בחברה החילונית, עד כמה שאני מבין אותם, אומרים שהגדרות הצניעות הנורמטיביות הן ענין שתופס רק במרחב הציבורי ובמרחב הפרטי, בין ארבע קירות, אנשים מגדירים לעצמם את גבולות הצניעות שלהם. ההתנגדות לחוק סינון האתרים לא נובעת מכך שהחילוניים כחברה צורכים פורנו בצורה אובססיבית, אלא מכך שהממשלה מנסה לכפות את גבולות הצניעות שלה בתוך המרחב הפרטי שלנו ובכך עוברת על אחד העקרונות הנוכחיים של החברה החילונית.
ומה בדיוק הקטע הזה עם קישור פורנוגרפיה לאונס? לא סתם אורי לא הביא שום קישור שיוכיח את הטענה שלו. אני לא עומד להעמיד פנים של בעל תואר בקרימינולוגיה, אבל למיטב הבנתי אונס הוא ענין שקשור יותר לשליטה ופחות למין בפני עצמו. אותו האינטרנט המכיל את החומר הפורנוגרפי שלפי דעתו של אורי מטריף את דעתנו (האם זה לא מאוד עצוב הצורה השטחית שבה אורי רואה את החברה החילונית, חברה בה כולם כל הזמן חושבים רק על דבר אחד – סקס?) מכיל גם אתרים בהם אנשים ש"נטרפה דעתם" יכולים לקשור קשר להפגש על מנת להפיג את הטירוף. אז נכון שיש אנשים תמהוניים כמו חנה בית הלחמי שמגדירים כמעט כל אקט מיני כאונס, וחברת הכנסת גלאון שרוצה להפוך כל הזמנה לכוס קפה לפני סקס לעברה פלילית, אבל עד שהחוקים הסופר פוריטניים שלהם יעברו, אנחנו מסתדרים יפה מאוד, ועם הפסיכולוג אנחנו מדברים על נושאים שונים לחלוטין.
אבל בעצם למה שאני ארד לסטנדרטים של אורי? העובדה שהוא לא מסוגל להראות מחקרים שתומכים בטענתו לא מגבילה אותי בהפניה למחקרים שסותרים אותה, כמו המחקר הזה על השפעות הפורנוגרפיה ביפן ואני אצטט פסקה מתוכו
"Data regarding sex crimes, consistently and regularly recorded in police records, are clearly more available and definitive than those for quantitative or qualitative measures of pornography. It is readily obvious from the data (Table 1) that the incidence of rape has been steadily and dramatically decreasing over the period under review."
ואם אני כבר טרחתי, אז אולי הגיע הזמן לדבר קצת בגנות אותו מושג פמיניסטי שחנה בית הלחמי מוכרת לכל חסרי השכל – "החפצה של נשים". אני מניח שלבית הלחמי פשוט אין חברות, אחרות היא היתה יודעת מזמן שאחד הנושאים בשיחת נשים טובה, היא החפצה של גברים. אז נכון שהחפצה של גברים אינה זהה להחפצה של נשים והיא קשורה גם לכסף וסטטוס ולא רק מראה חיצוני, אבל העיקרון של להתיחס לאדם כפונקציה ולא כאל אדם די דומה.