הנדבן הידוע, נשיא ונצואלה, הוגו צ'אבס (מסתבר שכל אחד בישראל מאיית את שמו בצורה שונה) שבחורף שעברה סיפק נפט להסקה לעניי ארצות הברית, הודיע שבחור הבא הוא יספק נפט להסקה גם לעניי אירופה (כתבה בנושא). בארצות הברית החלוקה נעשתה על ידי חברת הנפט CITGO השייכת לממשלת ונצואלה ונהנו מכך 180,000 משפחות ומאות מקלטים לחסרי בית, באירופה עדיין לא ברור איך תתבצע החלוקה.
המחירים הגבוהים של הנפט מאפשרים לצ'אבס לחלק כסף להמונים כסובסידיות לדלק ומצרכים חיוניים, ולנהל מלחמת תעמולה כנגד ארצות הברית.
קצת פרטים על כלכלת ונצואלה לקוחים מפה:
- תוצר לנפש (משמש כאומדן לרמת החיים) 6,500$ (ארצות הברית 42,000$, האיחוד האירופאי 28,000$, ישראל 22,000$)
- אבטלה 12.3%
- 47% אנשים מתחת לקו העוני
- 55% מהיצוא מיועד לארצות הברית
- 28% מהיבוא הוא מארצות הברית
- ל 25 מליון התושבים יש לשלושה מליון קוי טלפון קוי ושמונה מליון קווים סלולריים (ברוב מדינות המערב מספר הקווים הסלולריים זהה למספר התושבים)
לנוכח הנתונים האלו נשאלת השאלה האם לא היה עדיף שהכסף היה מוצא על עניי ונצואלה, ובהתחשב בזה שארצות הברית היא היבואן הגדול ביותר של תוצרת מונצואלה, עד כמה צ'אבס יכול למתוח את החבל עד שמישהו בוושינגטון באמת יתעצבן.
מה שיפה בסיפור של צ'אבס ושל מוראלס זה שהם נבחרו בבחירות דמוקרטיות, ומחויבים לפחות במידה מסוימת לדיווח אמיתי על המצב הכלכלי והחברתי, וכך נוכל אולי ללמוד האם סוציאליזם דמוקרטי אכן יכול לגרום לאומה גם להיות יותר עשירה וגם יותר שיוויונית.