בדרך נמיר יש לפחות שתי מודעות ענק הקוראות לך לתמוך בעובדים ישראלים על ידי העדפת מוצרים עם תג "יוצר בישראל". כנראה שבמשרד התמת לא מצליחים להבין שאם יש יותר עבודה ביצור מקומי אז יש פחות עבודה ליבואנים, עובדי נמל ועובדי המכס. יש לי הרגשה שעבור רוב המפעלים בארץ תוספת של עוד מאה מכירות בחודש לא תיצור אפילו משרה נוספת אחת, לכל היותר יעבדו שם יותר שעות נוספות.

יתר על כן, אם תקנה מסין פחות מוצרים לסינים יהיה פחות כסף לקנות מוצרים ממך, לכן לא רק עובדי היבוא יפגעו באופן ישיר אלא גם עובדי היצוא. למה משרד התמת חושב שצריך לכוון את המשק לכיוון של משק שצורך רק מה שהוא מסוגל ליצר איש ודאי אינו יודע כי סביר להניח שאף אחד שם לא הקדיש אפילו דקה מחשבה למשמעויות הקמפיין הזה.

ומשרד התמת לא לבד, גם ראש הממשלה הפוטנציאלי הבא שלנו לא מבינה דברים בסיסיים כאלו

בזמן מחאת הקוטג' אמרה ח"כ שלי יחימוביץ': "הכי מקומם הוא פתרון הקסם של שר האוצר – לאפשר יבוא של מוצרי חלב. מה שדרוש הוא בדיוק ההפך: לא פתיחה ליבוא, אלא עידוד וסיוע פעיל דווקא ליצוא הקוטג' הישראלי ומוצרים דומים". נשאלת השאלה, האם עידוד היצוא הוא ההפך מ"לאפשר יבוא"? האם אפשרי, או בכלל רצוי, להגדיל את היצוא ולהקטין את היבוא לאורך זמן? האם פריחת ההיי-טק מוטה היצוא קשורה לדעיכת הטקסטיל בישראל עקב יבוא מהמזרח?

יהונתן קלינגר כותב על תביעה קטנה העוסקת בקבלת החזר כספי לפי החוק על מוצר תוכנה. מעבר לדיון בירידת הערך ואפשרות של מוצר תוכנה שמחירו משתנה במהירות וניתן להעתיק אותו (למרות שאני לא סבור שהיה רלבנטי למקרה הזה), מה שתפס את עיני זה סכום התביעה – 1000 שקל עלובים.

במקרה הזה נדמה לי שהשופט קבע שעל הנתבע לשלם קצת יותר מ1000 שקל לתובעים אבל תחשבו מה היתה העלות הנפשית של קבלת אותם 1000. לפי התיאור התובעים רדפו אחרי הנתבע בקניון בשביל להגיש לידיו אתהדרישות שלהם, ניהלו איתו ויכוח בצעקות. בנוסף הם בטח חזרו הביתה ניהלו ויכוח ביניהם על כמה הם יכולים לתבוע, בילו שעה בחיפוש בגוגל אחרי החוקים המתאימים, הקדישו זמן לגשת לבית המשפט להגיש את התביעה, הגיעו שעתיים לפני הדיון שלהם שבמהלכו לחץ הדם שלהם עלה לדרגות מסוכנות (השופט תיאר את הנתבע כלא אמין שזה אומר לי שהוא שיקר ושקרים נוטים לעצבן את הצד השני) ובטח נידרשו להם שעתיים להרגע אחריו. האם כל העבודה הזו שווה 1000 שקל?  בהתחשב בעובדה שתוצאות משפט הן אף פעם לא צפויות לחלוטין נדמה לי שלא.

שזה גורר את השאלה למה לכל הרוחות הנתבע לא ניסה להתפשר לפני הדיון הכדי לחסוך מעצמו מאמץ נפשי דומה? הרי מתוך 700 שקל עלות המשחקים כ120 הולכים למע"מ וניתן להזדכות עליהם ומתוך ה600 הנותרים לא סביר שנשאר לו בכיס יותר מ100. וכמובן למה הוא עובר על החוק מלכתחילה בשביל סכומים כאלו קטנים?