אורי רדלר מנתח את המצע של עיר לכולנו בצורה שפעם חשבתי לעשות לפני שהבנתי שאני פסול הבעת עמדה. אבל מעבר לעניני הכן חנין או לא חנין אהבתי את המספרים שהוא מביא לגבי פורטלנד וקוריטיבה לעומת תל אביב (בתגובות)

אין ספק שכולנו היינו שמחים לו תל־אביב הייתה נהנית מחיים טובים כמו בפורטלנד. לדוגמה, היה כיף לו מיסי הארגונה לא היו מממנים 60 אחוז מכלל התשלומים אלא רק 16 אחוז כמו בפורטלנד. היה מאוד כיף לו 70 אחוז מהתקציב היה מגיע מכיסם של תושבי אורגון, ויכולנו לגבות מעסקים ארנונה בשיעור של 5 אחוז מההוצאות במקום 50 אחוז מההוצאות כקיים היום. גם בקוריטיבה יודעים ליהנות מהחיים, לא כמו בתל אביב, ויש סיבה טובה ומעוררת קנאה: כחצי מהתקציב מגיע מהממשלה. זו דרך מאוד איכותית לחיות. היה כיף גם לקבל תחבורת אוטובוסים נהדרת, במיוחד כשלא צריך לשלם (כ-42 אחוז מאזרחיה שומרי החוק של קוריטיבה לא משלמים על הנסיעה), והיה כיף לראות קצת יותר ירוק מסביב.

הרעיונות הנהדרים שמיושמים בערי ספר ברחבי העולם הבשילו, והגיעה העת ליישם אותם גם בעיר מרכזית במדינה כלשהי, ומדוע לא להתחיל בתל־אביב? לדוגמה, יותר פארקים. כרגע, הבעיה של תל־אביב היא ששוכנים בה 400 אלף איש בשטח עירוני של 52 קמ“ר (לעומת קוריטיבה, שבה 1.7 מליון על שטח של 430 קמ“ר; או פורטלנד שבה 570 אלף איש על שטח של 376 קמ“ר). כדי לשנות את יחס הירוק לאדם בתל אביב אנחנו יכולים:
א. לפנות את כל תושבי גוש דן ולבנות פארק גדול במקום רמת גן.
ב. לעבור לבנייה מסיבית במגדלים.
ג. להחליף את מזג האוויר בתל־אביב ממדברי לצפוני גשום או טרופי.
ג. להביא לעזיבת 50 אחוז מתושבי העיר.

…………….
או, דוגמה אחרת, תחבורה ציבורית. בקוריטיבה, יש צי של 2,585 אוטובוסים ורכבות וכ-965 אלף כלי רכב. כלומר, בערך 688 אנשים לאוטובוס ו-1.8 אנשים לכלי רכב. בתל אביב היו ב-2006 כ-8000 כלי רכב ציבוריים, מהם 6,426 אוטובוסים, ו-163 אלף כלי רכב. כלומר, בתל־אביב היו כ-50 איש לאוטובוס ו-2.4 אנשים לכלי רכב, שזה הרבה פחות צפוף והרבה יותר אוטובוסי מקוריטיבה… טוב, רגע, תעצרו, הנתונים לא מסתדרים לי…

אני מניח שנתוני האוטובוסים בתל אביב מעט מטעים כי רוב קווי האוטובוס שעוברים בתל אביב אינם פנים תל אביביים אבל בכל זאת הפער עצום.