זה נראה לי די מיותר להצביע על הכשלונות של ממשלת אולמרט. אני מניח שאם הייתי ממש רוצה לעסוק בכך, הייתי יכול לכתוב מאמרון בנושא בכל יום . אבל לשמחתי אני כבר בן אדם מבוגר ופוליטיקאים צריכים לעשות שטויות ממש רציניות או רצף של שטויות בשביל שאני אטרח לשלוח אצבע לכיוון המקלדת.
כל זאת כמובן עד שמגיע השר הפופוליסט התורן שמחליט שהמדיניות של קודמו לא מיטיבה מספיק עם העם. הפעם זה אלי ישי שהחליט שההחלטה שהתקבלה רק לפני חודש להעלות את מחירי הלחם ב7% היתה שגויה והיה צריך להעלותם רק ב3%.
אני מקוה ששמתם לב למילה "שגיאה" בפיסקה הקודמת. אני חושב שאם היתה שגיאה מגיעה לציבור לדעת מה היא היתה וכיצד נענשו האחראים לה.
דיסוננס קוגניטיבי טוען שחלק מהבעיות של המדינה נובע מכך שהממשלה לא יודעת כמה זמן היא תשלוט ולכן לא מצליחה לבחור מטרות שהיא תצליח להגשים לפני שתעלה ממשלה חדשה ותשנה מדיניות. הממשלה של אולמרט מתקשה לקבוע מדיניות שלא תשתנה תוך חודש.
ואף מילה על השר בן אליעזר שרק אתמול, באותו משרד בדיוק בו הוא היה לפני הבחירות, התנגד להפרטת חברת החשמל והיום הוא התומך הכי גדול שלה.
אם תבחן את זה לעומק, תגלה שבסופו של דבר:
1. מחיר הלחם הועלה בשלוש אחוז.
2. הממשלה קיבלה תשבוחות על מדיניות חברתית ואיכפתיות.
עכשיו, אם הממשלה הייתה מבצעת את (1) בלי לעבור קודם דרך השבע אחוז, אז היא בחיים לא הייתה מקבלת גם את (2).
לזה אני קורא מדיניות הונאה נבונה.
מה שמעצבן אותי במיוחד זה שאותם האנשים שאמרו כן כן לאולמרט אומרים עכשיו כן כן לישי. אולי באמת האנשים האלו הם שרי התעשיה האמיתיים וכמו נערי האוצר הם מכניסים עיזים רק בשביל להוציא אותן אחר כך