אם יש דבר אחד בולט שאני לא מצליח להבין במערכת הכלכלית המודרנית זו העובדה שאנשים קונים מוצרים פיננסיים לצורך השקעה בלי שתהיה להם הבנה מינימלית במוצרים האלו. אנשים יכולים לבלות הרבה מאוד זמן בקנית מכונית או דירה כאשר הם מנסים להביא בחשבון שיקולים כמו שמירת הערך של האוטו* או דירה** לאורך זמן , אבל השקעה של כמויות כסף דומות במכשירים פיננסיים מתבצעת מתוך בורות. אבל לכמה אנשים יש יכולת לעשות הערכה מושכלת של כדאיות ההשקעה במניה מסוימת?
למעשה בדיוק כמו במכונית ודירה הפרמטרים שלפיהם כדאי לבדוק את כדאיות ההשקעה משתנים בהתאם לסיבות שבגללן אנשים רוצים להשקיע במניות מלכתחילה:
- אנשים כמו לבייב ותשובה קונים מניות בשביל לשלוט בפועל על נתח מהחברה. כאשר הם שולטים בחברה הם יכולים למנות את עצמם לתפקיד בחברה או בדירקטוריון ולקבל שכר ובונוסים, לבצע חלוקת דיבידנדים כאשר הם זקוקים למזומנים או בתור דרך ליצור פרויקטים נוספים עבור חברות אחרות שבבעלותם.
עבור משקיע כזה מחיר המניה בבורסה בפני עצמו הוא פחות עקרוני וכאשר הוא קונה מניות לא אכפת לו לשלם יותר כל עוד הוא יכול לראות רווח בטווח הסביר. לדוגמא מיקרוסופט היתה מוכנה לשלם לבעלי המניות של יאהו הרבה יותר מהשווי של המניות של יאהו בבורסה בשביל להשתלט על החברה.
ערך המניה מתחיל להיות משמעותי רק כאשר אותו אדם משתמש במניות בתור עירבון להלוואות שהוא לוקח מאחר שאם הן ירדו הבנקים יבקשו ללמש אותן או לקבל עוד ערבויות. - משקיעים סולידיים קונים מניות בגלל מדיניות חלוקת הדיבידנדים של החברה. הם מתענינים בחברות שלהן יש מדיניות חלוקת דיבידנדים קבועה וההשקעה שלהם נובעת מרצון ליצר הכנסה נוספת לאורך זמן. המחיר שאותו הם מוכנים לשלם תלוי בעצם בכמה זמן הם מוכנים לחכות להחזר ההשקעה. באופן עקרוני משקיעים כאלו מתענינים בחברות מרוויחות לאורך זמן כי חברות מפסידות לא מחלקות דיבידנד.
- המהמרים קונים מניות בלי שום קשר לערך הכלכלי של החברה, אלא בגלל שהם חושבים שערך המניה יעלה. אלו שהם יותר מודעים למה שהם עושים מסתמכים על שמועות על מה שהמשקיעים מהסוג הראשון עומדים לעשות, והוקוס פוקוס סטאטיסטי הנקרא ניתוח טכני. אלו שלחלוטין לא מבינים כלום קונים מניות בגלל שהשכן או חבר אמרו שכדאי או בגלל שבבנק המליצו להם לקנות קרן נאמנות עם מרכיב מנייתי בשביל להגדיל את הרווח, או שיש להם מניות דרך קרן הפנסיה, ביטוח החיים או קרן ההשתלמות שלהם.
האנשים שיוצרים ומפוצצים בועות בבורסה הם אלו מהסוג השלישי ובמיוחד אלו שממש אין להם שום מושג בבורסה. הם לא מבינים את עובדת החיים הבסיסיים של שוק המניות שהיא שלהבדיל מסחורות אחרות למניה בפני עצמה אין שום ערך מאחר שהיא סתם פיסת נייר והערך שלה נגזר אך ורק מהמוכנות של אנשים אחרים לקנות אותה מהם, והשער של המניה בסוף יום מסחר כלל לא מבטיח שלמחרת יהיה מישהו שיהיה מוכן לקנות את המניה בשער הזה או אפילו בחצי ממנו***. אלו האנשים שקונים מניות במחיר גבוה ומוכרים כל דבר שנשמע כמו מניה ברגע שיש טיפה הפסדים. המשקיעים האלו יוצרים בעיות "חברתיות" מאחר שהם לא מבינים את מרכיב הסיכון ומשקיעים בבורסה כסף שהם לא יכולים להרשות לעצמם להפסיד.
הבעיה העיקרית בבורסה הישראלית היא שבגלל צורת הניהול של חברות ישראליות כמעט ולא קיימים משקיעים מהסוג השני. יותר מדי חברות נשלטות על ידי גורם יחיד שאין לו שום ענין ביצירת ערך עבור משקיעים שאינם חלק מקבוצת הניהול שהרבה פעמים שולטת על 50% או יותר מהון המניות של החברה. כאשר לפני מספר חודשים הבורסה הישראלית שינתה את דרישות המינימום מהמניות שנסחרות במדד המעוף**** להחזקה מינימלית של 25% מהמניות בידי הציבור הרחב קמה צעקה גדולה …
אז כמה כסף הפסידו הישראלים בנפילה שהתרחשה בחודש האחרון? מי שלא מכר מניות, ואלו יהיו המשקיעים מהסוג הראשון והשני, לא הפסידו אפילו גרוש אחד. גם המהמרים המתוחכמים לא בהכרח הפסידו כסף מאחר שיש אסטרטגיות להרוויח כסף גם בשוק יורד. היחידים שהפסידו הם אלו שנכנסו כי כולם בפנים וברחו כי כולם בורחים.
* הנובעת למשל מירידת הערך של מכוניות משומשות מאותו דגם לאורך זמן.
** נובע מתוכניות פיתוח עתידיות, סוג שכנים, קירבה למוסדות ציבור.
*** בגלל זה מאוד חשוב לדעת מה הסחירות של מניה (או כל נייר בורסאי אחר). ככל שנפח המסחר בנייר יותר גדול ניתן להניח שבאופן סטאטיסטי ניתן יהיה למצוא קונה למניה ושניתן יהיה למצוא קונים למניה במחיר שהוא קרוב יחסית לשער המניה.
**** מדד המעוף אמור להיות המדד ה"יציב" של הבורסה הישראלית והוא מכיל את המניות הסחירות ביותר לפי שיקולים של נפח מסחר, כמות מניות וביזור החזקה אצל משקיעים שונים.
זה מסוג הפוסטים שאני באמת אוהב לקרוא.
פוסט מצויין ומאלף
אה, תודה, אני באמת מוחמא.
תודה על הפוסט
הנקודה היא שאם אתה רוצה להשקיע במשהו אחר שהוא לא מניה – זה הופך להיות די קשה.
לדוגמה אתה רוצה להשקיע בקרן פנסיה – אבל אופס – הקרנת הולכות לבורסה.
אתה רוצה להשקיע בדירה – אבל גם שוק הנדל"ן סובל מספקולציות – ואתה צריך מיליון שקל כדי להכנס אליו.
ולרוב האנשים אין מושג איך לבדוק מה לגבי מניה – לדוגמה מחזור מסחר שציינת – אבל גם פרמטרים אחרים – כמו דוח רווח והפסד או אפילו מכפילי רווח.
אם רוצים שיהיו יותר משקיעים מהסוג השני – וכדאי לחברה שיהיו כאלה – כדאי להסביר עוד
– איזה חברות יש בישראל שכן מחלקות דיוודנים
– איזה חבורת יש בישראל שאין בהן בעלות צולבת (שהיא עוד סיבה לאי חלוקת דיוודינים) או בעלות ריכוזית?
– האם אפשר להשקיע בחברות בחו"ל?
– מה משקיע סולידי שחושש ממיתון יכול לעשות?
– איזה שינויי חקיקה או נורמות צריך לעשות כדי לשנות את המצב הקיים של בעלי שליטה שמצפצפים על המשקיע הקטן?
ראה גם את הבלוג של ישראל איגרא
http://cafe.themarker.com/view.php?u=148285
שגם כותב על נושאים דומים. אין מספיק מודעות לזה והעיתונות לא רוצה לכתוב על זה.
דרור, בעיקרון נדמה לי שהנושא של קרנות הפנסיה עונה יפה להגדרה של "כשל שוק". למירב ארלוזורוב בדה-מרקר היתה סדרת כתבות על קרנות הפנסיה שבה היא טענה שהמצב בישראל, בו באותה קרן פנסיה מבוטחים גם צעירים שעשויים להיות מוכנים להסתכן בשביל רווח גבוה יותר וגם מבוגרים שהרבה יותר חשובה להם היציבות, הוא חסר הגיון לחלוטין.
הבעיה היא שאתה מקבל זיכוי של 5% ממס הכנסה רק עבור השקעה בקרנות פנסיה "רשמיות", ואתה לא תקבל את הזיכוי הזה עבור השקעה של הכסף בתוכנית חיסכון ערוכת טווח למרות שיתכן שהיא הרבה יותר מתאימה לצרכים שלך.
לזה כמובן מצטרף הנושא של חוסר השקיפות של הקרנות, לפחות עד כמה שאני יודע.
אני לא אוהב את הבורסה בארץ בגלל שברוב החברות (לפי מה שאני קורא בעיתונים) יש שלטון יחיד של בעל החברה לכן יותר כדאי לדעתי להשקיע במניות שנסחרות כחלק ממדד המעוף ובדרך כלל מבנה השליטה שלהן יותר מבוזר, או במניות שנסחרות גם בארצות הברית. הבעיה של סחר במניות סולידיות אמריקניות היא בעיקר שאתה חושף את עצמך להפסדים שנובעים משינוי בשער הדולר, ואם אתה רוצה לקח סיכונים של מט"ח כדאי אולי פשוט לקנות דולרים.
יש גם כמה קרנות נאמנות שאמורות להתמחות במניות של חברות שמחלקות דיבידנדים, ולהעביר את הרווח לחברי הקרן, אבל אני לא בטוח כמה זה מוכיח את עצמו כמשתלם בארץ.
בכל מקרה עודדת אותי לכתוב פוסט על אגרות חוב….
מי שמשקיע בקרנות נאמנות עם מרכיב מנייתי הם לא בורים – נהפוך הוא. אדם מהיישוב, שלא עוסק בפיננסים למחייתו, לא יכול להשקיע את הזמן הדרוש כדי להכיר את שוק ההון ולדעת איך להרוויח בו. לכן אתה נותן את הכסף שלך בנאמנות למנהל הקרן (ומכאן, כמובן, השם), כדי שישקיע אותו בשבילך – כי לו יש את הזמן להתעסק בזה. מכאן, ההשקעה שלך יכולה להיות מהסוג השני או השלישי, איך שאתה מעדיף – פשוט תבחר את מדיניות ההשקעה של הקרן שאתה בוחר.
דרומי, כמה שאתה טועה, לא רק שהמשקיעים הקטנים לא ממש מבינים במה שהם משקיעים בו ומהם מרכיבי הסיכון, אלא גם יועצי הבנקים לא ממש מבינים בזה http://marksw.com/wordpress/?p=687 .
כמו שכתבתי בפיסקה הראשונה, הבעיה העיקרית היא שאנשים מבלים יותר זמן בבחירת עגבניות בסופר מאשר במחקר על כדאיות ההשקעות המומלצות להם. חבר שלי המליץ לי להשקיע במנית טבע במקום בהשקעות הסולידיות שלי בגלל ש"לכולם יש" וממש לא מדובר באדם טיפש. נסיונות להסביר שגם למניה של טבע יש תקופות של ירידות נתקלו בחומה מסיבית של חוסר רצון להשלים עם העובדה הזו.
לא הבנתי איפה אני טועה, ולמה יועצי השקעות בבנק רלונטיים למה שכתבתי.
נכון, צריך לבחור בקרן הנאמנות הנכונה. נכון, זה לא טריוויאלי. אבל זה עדיין הרבה יותר פשוט מאשר לבחור את המניה הנכונה – בעיקר בגלל שברגע שבחרת את הקרן שלך, אתה יכול להסתפק במעקב תקופתי ולא צריך לקנות ולמכור כדי להרוויח רווח ספקולנטי – את זה עושים בשבילך.
אתה טועה בזה שאתה מניח שהשקעה בקרן היא רציונלית ונעשית תוך כדי שימוש במידע מלא העומד בפני המשקיע.
אף אחד לא מנסה להסתיר במכוון מידע אבל יש כל כך הרבה סוגי קרנות…. קרנות שמשקיעות באגרות חוב ממשלתיות למיניהן כאלו שמשקיעות באיגרות חוב קונצרניות כאלו שבמניות, כאלו שעוקבות אחרי מדדים מובילים, כאלו שמשקיעות בחברות המחלקות דיבידנד, קרנות מטח, קרנות המשקיעות בחול כאשר גם ביניהן יש כאלו שמשקיעות במניות וכאלו שבאגרות חוב… וכמובן שיש קרנות ללא מדיניות או מדיניות מעורבת. אחרי שעשיתי מחקר קניתי קרן נאמנות, אבל רק אחר כך הבנתי מה הסיכון שכרוך בהשקעה בה.
ואי אפשר בפועל לעזוב קרן בשקט מתוך הנחה שהמנהל כבר ידאג שיהיה טוב. מי שהשקיע בקרנות מניתיות הפסיד 30% בארבעה חודשים האחרונים כי סביר להניח שגם מנהל ההשקעות הטוב ביותר בעולם לא היה מסוגל למצוא מספיק מניות עולות בשביל להתגבר על גל ההפסדים והוא מחויב על ידי מדיניות הקרן להשקיע רק במניות.
לא טענתי שהשקעה בקרן נאמנות היא תמיד רציונלית, טענתי שאי אפשר לשים אותה בקטגוריה של ההשקעות הלא-רציונליות, כי זו לעתים החלטה רציונלית – למעשה, זו הדרך היחידה שבה אדם מן הישוב, שאינו מבין גדול בשוק ההון ואין לו זמן להשקיע בזה, יכול להשקיע במניות.
ועוד דבר – לא טענתי שאפשר להשקיע כסף בקרן ולשכוח ממנה, אבל אתה לא צריך לבדוק עשרות או מאות מניות ולהחליט ביניהן על בסיס יומי או שבועי, אלא לעקוב אחרי ביצועי הקרן שלך ולהחליט האם אתה רוצה להמשיך איתה.
אולי לא הסברתי את עצמי טוב.
עצם ההחלטה להשקיע בבורסה היא רציונלית, אבל להרבה משקיעים שרצים לבורסה בגלל שהיא עולה אין הכשרה כלכלית מספקת בשביל להבין את הסיכונים בכוחות עצמם והם לא משקיעים זמן בבחירת יועץ מספיק טוב שיחפה על הבורות שלהם.
עבור המשקיעים האלו הרציונליות לכאורה של התהליך לא ממש משפרת את איכות התוצאה ולדעתי מעמידה אותה מהרבה בחינות ברמה דומה להחלטת השקעה על בסיס רנדומלי.