במזל טוב תאגיד ITT (או לפחות אחת מהיחידות שלו בטקסס) הצליח לשלם לי עבור השימוש באחת התוכנות (SNMPv3 agent for windows) שכתבתי בגלגול אחר. דרך החתחתים שעברתי בשביל לקבל את הכסף לא היתה מבישת שום גוף ביורוקרטי ישראלי, החל ממילוי טופס של הצעת מחיר רשמית, דרך טופס ספק, מחיר רשמי, רשיון שימוש (ארבע שורות באנגלית רצוצה במסמך וורד) ונדמה לי שחתמתי כערב על המשכנתא של המנכ"ל. כל זה תוך החלפת דואל עם לפחות שלוש מחלקות שונות. לפני כריסמס הם גם הלחיצו אותי למלא את כל הטפסים לפני היציאה לחופשה בשביל שהתשלום יעבור אלי מיד אחרי החזרה (או מה שיותר סביר, שיכנס לתקציב של 2007) אבל בכל זאת היה צורך להזכיר להם.

עם ההרגשה שלפתע יש לי כסף פנוי לבזבז החלטתי לצאת למסע קניות לשידרוג עמדת העבודה שלי. על הפרק עומדים שולחן,כסא, מסך "22 ומקלדת ארגונומית. ביקור באופיס דיפו הקרוב לימד אותי שעדיף לקנות מסך (סמסונג, אם מישהו מוכן להמליץ על אחר אני אשמח)  באינטרנט  כי הוא עולה פחות מ1700 שקל לעומת 2000 בדיפו, שהמקלדת הארגונומית של מיקרוסופט יקרה (330+ זה יקר בשביל מקלדת) , שאין שם שולחן גדול ופשוט כמו שאני מחפש ושהכסאות נעים בין יפים ולא ממש מתאימים למתאימים אך מכוערים.

ביום שישי חבר גרר אותי לחנות של ד"ר גב ושם התלבטתי בין שני כסאות המצוידים בכל פלאי הטנולוגיה – הגבהה/הנמכה, הטית משענת גב, שינוי זוית הכסא ביחס לרצפה, ואפילו כרית אויר ניתנ לניפוח לתמיכה בגב התחתון. בסופו של דבר הזמנתי את הכסא שעלה 1500 שקל במקום זה שעלה 850. (בדרך עברתי בחנות Big box והזלתי ריר על המסך 23" של המקינטוש)

כיסא – שלושה מוטות ברזל בתוספת קצת פלסטיק יצוק, ספוג ובד, עולה כמעט כמו מסך LCD שלצורך יצורו נדרש שיטוף פעולה בין מרכזי יצור של רכיבים שונים במדינות שונות תוך שימוש בטכנולוגיות המתקדמות ביותר. אז נכון שהכסא זה מוצר שמראש הוא מוצר פרמיום בעוד שהמסך הוא מוצר צריכה המוני ועדיין במחיר של הכיסא היותר זול אפשר כמעט לקנות מסך מעט יותר קטן מאיכות מעט יותר נמוכה.

ההתנסות הזו הזכירה לי מאמר שקראתי מזמן על אחת הבעיות הבסיסיות של שימוש באינפלציה כמדד לירידת ערך הכסף לאורך זמן ארוך. הבעיה הבסיסית היא שכאשר טכנולוגיות חדשות נכנסות לשימוש (והרבה מאוד טכנולוגיות כאלו נוצרו במאה האחרונה) הן נכנסות לחישוב מדד המחירים ומצמצמות (במידה שולית ועדיין…) את החשיבות של המוצרים שהיו במדד לפניהן. התוצאה הסופית היא שמדד המחירים של 2007 מכיל הרבה מוצרים שלא היו במדד ב1977 והאינפלציה שנמדדה בשנים האלו אינה משקפת עלית מחירים של קבוצת המוצרים שנמדדה ב77 ולכן קשה לטעון שאדם שהרויח 1000 שקל ב1977 אמור להרויח 7000 שקל ב2007 בשביל לשמור על אותה רמת חיים מוחלטת אם האינפלציה היתה 600%, אלא מדובר בשמירה על רמת החיים היחסית. באותו מאמר דובר על כך שעבור ארצות הברית צריך להוריד אחוז מהאינפלציה בכל שנה בשביל לקבל את ירידת ערך הכסף האמיתית.