אף אחד לא סופר את כמות הקאסמים שנפלו על שדרות בשלוש השנים האחרונות (שלוש? אולי ארבע?), אפילו YNET מדווח על כל קסאם בפני עצמו (ולא כל קסאם מדווח) וחוסך מהקורא את היכולת להפנים ששדרות נמצאת במלחמה מתמדת ולא מדובר בפיגוע בודד פעם במספר שבועות.

השמאל הישראלי מדבר כל הזמן על הדאגה לחלשים, אז איפה השמאל הזה והדאגה שלו לתושבי שדרות – או שאולי מראה שתי הוילות שמראים כל הזמן בטלביזיה משכיחים מהשמאל שזו אחת הערים העניות בארץ ונדמה לשמאלנים שזו פשוט הגירסא הדרומית של ישוב המליונרים בארסוף. וכאשר מישהו כמו גאידמק מבין שלהבדיל מתושבי צפון תל אביב במלחמת המפרץ, לתושבי שדרות אין את המשאבים הכספיים לשכור חדר במלון באילת, הוא מקבל תגובות בוז על החוצפה של מיליונר רוסי ממש לעשות משהו עבור תושבי מקום שאף בן אדם אחר לא מתיחס אליהם כלל.

את השמאל הישראלי מענינים דברים יותר חשובים – העובדה שחייל מתיחס בנוקשות למפגין שמאל בחברון, העובדה שחיילים סירבו לתת למחפשי עבודה מאריתריאה להכנס לארץ, ושהסטודנטים הבורגנים והפרופסורים העשירים שמלמדים אותם רוצים להגדיל את הסובסידיה ללימוד באוניברסיטאות עבור בני הבורגנות. שדרות פשוט לא מספיק סקסית בשביל לנסח עבורה סיסמא בת פחות מ 8 מילים שניתן יהיה להכין עבורה לוגו לתליה בבלוג או לסיים בה כל מאמר.

בסיומה של כל מערכת בחירות, בשמאל הישראלי שואלים מחדש למה אותם המקופחים הנמצאים בתחתית החברה הישראלית לא מצביעים עבור אנשי השמאל היקרים שמבטיחים להם במשך שלושת חודשי התעמולה לשפר את מצבם. אולי זה בגלל שבמשך שלושת השנים הקודמות כל אחד יכול לראות שבזמן שבשמאל מדברים המון על עזרה לחלשים, הרי בפועל השמאל לא עושה כלום.