יהונתן קלינגר כותב על תביעה קטנה העוסקת בקבלת החזר כספי לפי החוק על מוצר תוכנה. מעבר לדיון בירידת הערך ואפשרות של מוצר תוכנה שמחירו משתנה במהירות וניתן להעתיק אותו (למרות שאני לא סבור שהיה רלבנטי למקרה הזה), מה שתפס את עיני זה סכום התביעה – 1000 שקל עלובים.

במקרה הזה נדמה לי שהשופט קבע שעל הנתבע לשלם קצת יותר מ1000 שקל לתובעים אבל תחשבו מה היתה העלות הנפשית של קבלת אותם 1000. לפי התיאור התובעים רדפו אחרי הנתבע בקניון בשביל להגיש לידיו אתהדרישות שלהם, ניהלו איתו ויכוח בצעקות. בנוסף הם בטח חזרו הביתה ניהלו ויכוח ביניהם על כמה הם יכולים לתבוע, בילו שעה בחיפוש בגוגל אחרי החוקים המתאימים, הקדישו זמן לגשת לבית המשפט להגיש את התביעה, הגיעו שעתיים לפני הדיון שלהם שבמהלכו לחץ הדם שלהם עלה לדרגות מסוכנות (השופט תיאר את הנתבע כלא אמין שזה אומר לי שהוא שיקר ושקרים נוטים לעצבן את הצד השני) ובטח נידרשו להם שעתיים להרגע אחריו. האם כל העבודה הזו שווה 1000 שקל?  בהתחשב בעובדה שתוצאות משפט הן אף פעם לא צפויות לחלוטין נדמה לי שלא.

שזה גורר את השאלה למה לכל הרוחות הנתבע לא ניסה להתפשר לפני הדיון הכדי לחסוך מעצמו מאמץ נפשי דומה? הרי מתוך 700 שקל עלות המשחקים כ120 הולכים למע"מ וניתן להזדכות עליהם ומתוך ה600 הנותרים לא סביר שנשאר לו בכיס יותר מ100. וכמובן למה הוא עובר על החוק מלכתחילה בשביל סכומים כאלו קטנים?