יש לי תיאוריה קונספירטיבית קטנה בנוגע להתנהלות העיתונאות (הכתובה והמשודרת) במאה העשרים ואחת. לפי התיאוריה מאז שאיש אינו משלם יותר ערך ריאלי עבור קבלת תוכן חדשותי, העיתונאים נדרשים ליצר חדשות בשביל למלא את דפי העיתון/דקות השידור במעט תוכן בין עשרות הפרסומות. אבל למלא בתוכן זה רק חלק קטן מהמשימה העיתונאית, החלק היותר חשוב שלה הוא לגרום לאנשים לחשוב שהם צריכים לא רק לקרוא את העיתון של היום אלא גם לקרוא את זה של מחר.
לפני מספר לא גדול של שנים המשימה הזו מולאה על ידי סדרות של כתבות שנפרסו על ימים או שבועות, אבל היום התקשורת גילתה שיטה חדשה להחזיר את הקוראים/צופים יום אחרי יום. השיטה היא מאוד פשוטה והיא מבוססת על ערעור תחושת הביטחון האדם. האדם יכול לחשוב שהחיים שלו נמצאים באיזשהו מצב יציב (או אולי אפילו בקו עליה) ואז הוא קורא שתכף שפעת העופות תהרוג אותו או נהג שיכור על הכביש או הפצצה האירנית שתוטל בעוד שתי דקות. למחרת הוא חייב לצפות בחדשות בשביל לעקוב אחר ההתפתחויות שישפיעו במידה כל כך משמעותית על חייו. במציאות הלא עיתונאית אלו נושאים חשובים אבל הם לא מצדיקים את רמת הצעקנות וההיסטריה שהתקשורת מעוררת עליהם.
אנשים כל הזמן מתלוננים על רמות הלחץ והחרדה שבהן אנו חיים. הם טוענים שזה בגלל "המצב", אבל אני תוהה האם זה באמת בגלל המצב או בגלל שכל יום טורחים להזכיר לנו שאנחנו צריכים להיות מודעגים מהמצב (כמובן שסוג המצב משתנה לפי כיוון הרוח, אבל תמיד יש "מצב").
דוגמא אופינית לדפוס הפעולה הזה ניתן למצוא היום בYNET. בבוקר הם פירסמו סקר על כך ש30% מהציבור בעד חנינה ליגאל עמיר ובצוהריים הם כבר יכלו לפרסם כתבת תגובת בסגנון המדינה לאן. אפילו סתם מוזיקאי עם הגיון בריא הבחין בניפוח המלאכותי של סקר שאת האיכות שלו כנראה לעולם לא נדע. וזה לא רק YNET אלא כל התקשורת הישראלית מנפחת פרשה שלכל היותר צריכה להעסיק דיון תיאורטי בזכויות האזרח המגיעות למי שפוגע במשטר במדינה.
אורי קציר מציין בתגובות אצל בועז וגם אצלו באתר שבארצות הברית איש לא היה מעלה על דעתו את אפשרות החנינה לרוצח של אישיות ציבורית בכירה. אני מניח שבקצוות הסהרוריים הרעיון כן עולה מדי פעם, אבל איש בתקשורת האמריקאית העיקרית לא יחלום לתת לו במה. בישראל אלו לא השוליים הסהרוריים שמעלים את הנושא אלא התקשורת בעצמה.
וכהדגמה לפתגם "הפוסל במומו פוסל" רוגל אלפר מצטרף (שוב?) לעדת משמיצי הישראלי המגיב וטוען שהתגובות שלו גסות ובהמיות. מענין עם מדי פעם הוא קורא עיתון או צופה בטלביזיה.