האנשים ששותים בירה הם אנשים שקטים (אלו שיודעים לשתות, או לפחות את הגבולות שלהם) שיושבים בפאב עם הבירה שלהם ונהנים מהסחרור הקל והרגשת הקלילות שהבירה מעניקה. איש לא מעריך את היכולת שלהם להתמודד עם משברים נוראיים כדוגמת "מצטערת, אנחנו לא מחזיקים ויינשטפן", או ברמן שתוקע את הטלביזיה על משחק של בני יהודה כאשר במקביל מתנהל משחק הרבה יותר מענין של הפועל. בעצם, אולי באמת אין מה להעריך באופן מיוחד באנשים האלו.
לעומת זאת אנשים מעריצים אנשים שעושים ומשנים את העולם. אני מניח שהכוונה היא לאנשים ששינו את העולם בצורה דרסטית כמו מאו דזה-דונג שגרם כנראה למותם של 70 מליון איש, סטאלין (8 – 20 מליון), רוזוולט (רק בסביבות 200000 איש בהפצצות כנגד אוכלוסיה אזרחית בדרזדן, טוקיו וערים אחרות. ולא נשכח את איסוף היפנים תושבי אזרחי ארצות הברית לגטאות) או לינקולן (620000 הרוגים במלחמה שפרצה בגלל שלא יכל לכבד פרישה של מדינות ריבוניות מאמנת האיחוד האמריקאי).
לפעמים נדמה שיש יותר מדי אנשים שלא מקפידים על שתיה נינוחה של בירה.
אני מת על הציניות שלך, אבל את הפוסט שלי לא ממש קלטת.
אני דוקא הייתי רציני ולא כל כך ציני
אני חושב שכן קלטתי את הנקודה, או שלפחות אתה לא היית ספציפי מספיק, אבל האם זה באמת כל כך רע להעריץ את פריס הילטון? זה לא שהיא לא עובדת קשה בשביל לשמור על סטאטוס הבלונדינית המטומטמת שהיא קיבלה. האם מייקל גורדון, רק בגלל שראו את הזעה של העבודה שלו ראוי להערכה יותר ממנה? לא יודע בסך הכל שניהם עוסקים בבידור ואף אחד מהם לא תרם תרומה משמעותית לאדם אחר.
בסופו של דבר יש מעט אנשים כמו איינשטיין, או להבדיל לינוס טרובאלדס, שהדברים שהם עשו היו נייטרליים במהותם. נדמה לי שרוב האנשים שעושים דברים שראויים לזכירה עושים זאת על ידי קידום עמדה שמנוגדת לעמדה אחרת כך שכאשר הם "מצליחים" תמיד אפשר לזקוף לחובתם את ה"מפסידים".
האם ביבי נתניהו ה"עושה האידאולוגי" עדיף על ציפי ליבני חסרת האידאולוגיה? לדעתי לא. עצם זה שהוא רואה בעצמו רפורמטור לא הופך את הרפורמות שלו לכדאיות.
אני אוהב להעריך דברים לפי התוצאה ולא לפי כמות ההתלהבות והזעה שהושקעה במשחק.