למרות שחשבתי שעקב היחס של שיער לבן לשיער שנותר על הקרקפת יפטרו אותי מהמלחמה הזו, אבל מסתבר שאני פשוט לא יודע/אין לי מספיק מזל להתחמק מהדברים האלו. צו השמונה שקיבלתי בתחילת האינתיפדה השניה היה בדיוק בתקופה קריטית לפרויקט שניהלתי, ועכשיו הצו הזה מגיע בדיוק בשבוע בו אני אמור לעבור דירה. ואני הייתי משוכנע שבעקבות האימון האחרון בו יריתי פגז לכיוון הכללי של דמשק איש לא ירצה אותי בצוות שלו, אבל כנראה שעמיר פרץ נואש מחוסר היכולת שלו להציג הישגים אחרי כל ההרס וההרוגים.
יש לי שש שעות לארגן סוללות טעונות למצלמה ולMP3. לא נראה לי שאספיק ואצטרך פשוט לקחת את המטען איתי.
אחרי בירור טלפוני מסתבר שאני אמור להגיע לימ"ח שלי בגולן. החצי כוס המלאה אומרת שאם אנחנו מגיעים לימ"ח סימן שאנחנו הולכים להשמיש את הטנקים הגרוטאות שלנו שאין הרבה סיכוי שמישהו יחשוב על להכניס אותם ללבנון.
שיחת טלפון ארוכה יוחדה להורים להרגיע אותם שהסיכוי שיקרה לי משהו בדרך לימ"ח יותר גבוה מאשר בכל מקום בלבנון. קצת שיעשתי אותם אבל לא נראה לי שהם ממש נרגעו 
והכי חשוב, אין לי ספר מד"ב עב כרס (רצוי באנגלית) איתי. סביר להניח שאני אמות משעמום הרבה לפני שאיזשהו חיזבלונר יזכה לראות את זיו פני.
חשבת לסרב?
סתאאאאאאם.
יש לי חבר שחושב לסרב. הוא מסוג האנשים שאוהבים לחשוב לסרב הרבה יותר מאשר לסרב בפועל.
אם היה לי תירוץ טוב שהייתי מאמין בו אולי הייתי חושב על זה. אבל באופן רציני אני חושב שבמדינה דמוקרטית צריכה להיות סיבה קונקרטית מאוד טובה בשביל לסרב לבצע את מה שהאנשים שאתה בחרת לכנסת רוצים.