בדרך נמיר יש לפחות שתי מודעות ענק הקוראות לך לתמוך בעובדים ישראלים על ידי העדפת מוצרים עם תג "יוצר בישראל". כנראה שבמשרד התמת לא מצליחים להבין שאם יש יותר עבודה ביצור מקומי אז יש פחות עבודה ליבואנים, עובדי נמל ועובדי המכס. יש לי הרגשה שעבור רוב המפעלים בארץ תוספת של עוד מאה מכירות בחודש לא תיצור אפילו משרה נוספת אחת, לכל היותר יעבדו שם יותר שעות נוספות.
יתר על כן, אם תקנה מסין פחות מוצרים לסינים יהיה פחות כסף לקנות מוצרים ממך, לכן לא רק עובדי היבוא יפגעו באופן ישיר אלא גם עובדי היצוא. למה משרד התמת חושב שצריך לכוון את המשק לכיוון של משק שצורך רק מה שהוא מסוגל ליצר איש ודאי אינו יודע כי סביר להניח שאף אחד שם לא הקדיש אפילו דקה מחשבה למשמעויות הקמפיין הזה.
ומשרד התמת לא לבד, גם ראש הממשלה הפוטנציאלי הבא שלנו לא מבינה דברים בסיסיים כאלו
בזמן מחאת הקוטג' אמרה ח"כ שלי יחימוביץ': "הכי מקומם הוא פתרון הקסם של שר האוצר – לאפשר יבוא של מוצרי חלב. מה שדרוש הוא בדיוק ההפך: לא פתיחה ליבוא, אלא עידוד וסיוע פעיל דווקא ליצוא הקוטג' הישראלי ומוצרים דומים". נשאלת השאלה, האם עידוד היצוא הוא ההפך מ"לאפשר יבוא"? האם אפשרי, או בכלל רצוי, להגדיל את היצוא ולהקטין את היבוא לאורך זמן? האם פריחת ההיי-טק מוטה היצוא קשורה לדעיכת הטקסטיל בישראל עקב יבוא מהמזרח?