אתמול ישבתי בבית קפה ליד מכללת תל אביב, מקום שאנשים מסרבים להבין את הרמז שהוא אינו אידיאלי לבית קפה, מאחר שהוא מחליף בעלים ושם בקצב יותר מהיר מזה שבו אני מאבד גרביים בכביסה. אתמול הם עדיין השתמשו במפיות עם הכיתוב של "קפה קפה"….

וכמו בכל בית קפה שמכבד את עצמו בימינו, פעלה בו תוכנה שניגנה מוזיקה. במכוון או שלא, בהתחלה היה רצף של שירים של הביטלס מהתקופה היותר מוקדמת שלהם שבה הם נשמעו עדיין די דומים לכל להקת בנים של שנות השישים, אחר כך התנגן משהו של אסף אמדורסקי (אולי 15 דקות) ולאחריו משהו של רוקפור מהתקופה שעדיין היו רביעיה (כלומר עברתי מלואוטק להייטק ואז להייטק שמתחזה ללואוטק). ואז פתאום נפל לי האסימון שאני שומע באיכות שמע טובה, מוזיקה מצוינת שמבחינה כרונולוגית משתרעת על פני 40 שנה וסביר להניח שמעולם לא התקיים מצב דומה בהיסטוריה האנושית.
כאשר להקה חדשה כיום אומרת שהיא הושפעה מהביטלס זה מאוד הגיוני, אבל האם לביטלס עצמם היתה הזדמנות כלשהי להיות מושפעים ממוזיקה משנות השלושים של המאה ה20? ודאי שלא בצורה ישירה.

מה שבאמת מפתיע זו הצורה השקטה שבה השינוי הזה קורה. בלי שהרגשנו פעם פינק פלויד היו מוזיקה של שנות השבעים שבפרוטקציה זכו במצעד העשור של שנות השמונים של גל"צ והיום עבור הצעירים שלא מכירים אותה היא באותה מידה יכולה להיות להקה עכשווית מנברסקה.

בטח מסתתרת פה פואמטה כלשהי, אבל אני לא בטוח שאני מוצא אותה.