נדב העיר נכון שהסכסוך בין גוגל לסין מזכיר את מלחמות האופיום. בגדול המלחמות נסובו סביב העובדה שהסינים לא ממש התלהבו לתת לחברת הודו המזרחית למכור אופיום בסין, ומאחר שהחברה היתה מרכיב מאוד חשוב באימפריה הבריטית היא הצליחה לגרום לכך שבריטניה תצא למלחמה בסין. בהקבלה גוגל היא אחת החברות הגדולות בארצות הברית והמנכל שלה היה בין האנשים שסייעו באופן פעיל לאובמה, ולכן זה בכלל לא מפתיע שמחלקת המדינה האמריקאית מתערבת בנושא, למרות שלכאורה מדובר בענין שקרה בסין, או בין סין לבין אזרחים שלה, ובכל מקרה סביר להניח שאף אזרח אמריקאי לא היה מעורב (בכל זאת האמריקאים הם רק 5% מאוכלוסית העולם).
אז היום אנחנו מריעים למוסר של גוגל, אבל יתכן שבעוד 10 שנים ידברו על המקרה הזה תוך כדי צירוף המילים "אימפריאליזם אמריקאי".
ואל תבינו לא נכון, אם אנשי גוגל מרגישים שמה שהם עושים תואם את ערכי המוסר שלהם והם מוכנים להפסיד כסף בכדי לשמור עליהם (אולי לא הרבה כסף, אבל בכל זאת….), אז אני מצדיע להם. הבעיה שלי היא עם הצופים המריעים ביציע…. אולי כאשר המשחק יסתיים כדאי שהם ילכו הביתה, יבדקו כמה מוצרים מתוצרת סין הם מחזיקים ויבלו חצי שעה במחשבה למה בדיוק המוצרים הסיניים שהם קנו היו יותר זולים יותר מאחרים. רק אחרי שהם יזרקו מהבית שלהם את כל המוצרים הסיניים שלא נקנו בגלל האיכות שלהם או בגלל שהיו חיקוי למוצר של חברה אחרת, תהיה להם הזכות המוסרית לבוא בדרישות מחברות שממשיכות לפעול בסין.
התערבות מחלקת המדינה היא פסולה, והיא מראה בדיוק את התוצאות של הלוביזם.
כסף גדול תורם לפוליטיקאים, הפוליטיקאים גומלים למי שתרם להם, גם אם זה לא עומד באינטרסים של האזרחים (ואין לאזרחים האמריקאים שום אינטרס כרגע שהממשל האמריקאי ילך ראש בראש עם סין).
לא ידעתי על כך שמחלקת המדינה האמריקאית התערבה בנושא. עכשיו זה כבר מריח הרבה יותר כמלחמת אופיום.
תאגידים עם הרבה כסף, שמשתמשים בפוליטיקאים ובמוסדות המדינה כדי שיתמשו לטובתן ביכולת שלהן להפעיל אלימות.
כמובן שאני לא מתנגד לזכות של גוגל לנסות להשפיע על פוליטיקאים, אלא תומך בהגבלת היכולת של הפוליטיקאים להפעיל אלימות.