תגובה אחת “המועצה הישראלית לטמטום”

1. החקיקה הזאת היא קודם כל אינטרס של הבנקים.
   אין דבר שהם ישמחו יותר מאשר לקחת לנו מחיר קבוע תמורת ניהול החשבון, ולא משנה כמה אתה משתמש או איזה פעולות אתה עושה – אתה תשלם.
   עוד לא ראיתי חוק אחד "להגנה על הצרכן" שבאמת הגן עליו. כל מי שחושב שהוא יכופף עסקים מכוח החוק, בסופו של דבר עוזר בעיקר לבעלי אינטרסים, הורג את העסקים הקטנים, והופך את העסקים הגדולים למונופול.
   מה שבטוח – כל העניין פה זול ופופוליסטי. החטא הגדול והעצום של הבנקים בחשבונות העו"ש איננו העמלות שהם גובים.
   החטא הוא ביסוד השיטה הבנקאית, שנקראת "בנקאות הרזרבה החלקית".
   על פי חוק, לבנקים מותר לקחת את הכסף שהפקדנו בחשבון העובר ושב, ולתת אותו בהלאווה לאנשים אחרים, כל זאת כשהם מתחייבים כלפינו שכל הכסף עדיין קיים בעו"ש.
   בפועל – זאת הונאת פונזי מהסגנון של מאדוף. אם מחר יקום בנק חדש, שכל מהותו הוא "לשמור לך את הכסף בכספת, בחינם" וכל לקוחות הבנקים ילכו למשוך את הכסף שיש להם בחשבון העו"ש – התרמית תתגלה. הבנקים מבטיחים ללקוחות הרבה יותר כסף ממה שיש להם בפועל.
   מאדוף זכה ל150 שנה בכלא על זה. הבנקים לעומת זאת? מוגנים על פי חוק. אם אי פעם יקרה מצב כזה, בנק ישראל פשוט ידפיס כסף מהאוויר כדי לגבות את הבטחות השווא שלהם. התוצאה בפועל היא ש"הבטחה של בנק" טובה כמו כסף לכל דבר.
   הבנק, שמנפח את מספרי חשבונות העו"ש, כך שמזמן אינם מייצגים את כמות הכסף שבאמת יש בבנק, הביאו אותנו למצב ש"הבטחה של בנק" (בדמות של העברה בנקאית, או המחאה), משמש אותנו ככסף לכל דבר.
   בפועל – הבנקים מייצרים כסף מהאוויר, ועל יצור הכסף הזה הם עוד מקבלים ריבית.
   יום אחד, תקום מועצה אמיתית להגנה על הצרכן. המועצה הזו, תעשה את מה שרון פול מבקש לעשות עכשיו – לבטל את שיטת בנקאות הרזרבה החלקית, שמגובית על ידי הבנק המרכזי.

   להגיב