אנשים טכנולוגיים הם ממאדים ועורכי דין הם מנוגה. הם עשויים לדבר באותה שפה, להשתמש באותו אוצר מילים ולחלוטין לא להבין אחד את השני. נכון לכרגע אני לא מצליח להבין את הלך הרוח שגורם למשרד של עורך דין חיים רביה לפרסם מאמר המביע סוג של זעזוע מכך ששמות דומיין כמו com.משרדהמשפטים לא "שייכים" למדינת ישראל.

הכשל הבסיסי של כל המאמר הוא גם החטא הקדמון של ICANN והוא נתינת פיתחון פה לאנשים שלא הצליחו לרשום שמות דומיין החשובים להם בזמן. שמות דומיין דומים לשמות של אנשים ומנגנון הDNS הוא כמו ספר טלפונים שהנתן שם דומיין יודע להחזיר את כתובת הIP של האתר המבוקש ובכך חוסך לנו את הצורך לזכור כתובות IP. הרעיון שICANN נפל לו קורבן כאילו שלחברות ואירגונים אחרים יש מתוקף חוקי סימנים רשומים עדיפות לשמות דומיין מסוימים דומה לרעיון שאם אני ארצה מחר לשנות את השם שלי ל"חלונות ויסטה", מיקרוסופט תוכל להתנגד להכללתי במרשם התושבים או ספר הטלפונים. הצידוק שרק מעצם השם אני עומד להתחזות למישהו אחר ולבצע פישינג (בדוגמא שנתתי אני מתחזה לנציג מיקרוסופט) הוא בעצם סוג של הרשעה עוד לפני שאפילו חלף במוחו של מישהו הרעיון של ביצוע עברה.

הכשל האחר הוא כשל פרובינציאלי, החיפוש אחר היחוד שלנו כישראלים. נורא מצער אותי לבשר את זה לאנשי המשרד של חיים רביה אבל למדינת ישראל אין זכות אלוהית על האלף-בית העברי ולמעשה יש עוד שפה אחת שמשתמשת באותו אלף-בית והיא נקראת אידיש ורוב הדוברים שלה כנראה שאינם חיים בישראל. האם אנחנו עומדים לפתוח במלחמה קטנה כנד ברוקלין בשביל להכריע למי שייכים הדומיינים? (שלא לדבר על זה שכל אחד בעולם יכול להחליט מטעמיו האישיים לדבר עברית בלי אפילו לחשוב על קבלת אזרחות ישראלית)