אם היה צדק בעולם, מישהו היה מכנה מחלה ספרותית על שמו של דן סימונס, מחלה שהתסמינים שלה היו סדרות של ספרים בהן הספר ראשון מעולה ופותח הרבה מאוד קוי עלילה וספר אחרון מגוחך בעיקר בגלל הניסיון לספק הסבר לכל קוי העלילה שנפתחו בראשון.

למרבה המזל, בעוד סדרת היפריון נמרחה על ארבע ספרים שבהן רק הראשון (היפריון) הוא יצירה מד"בית מדהימה והשני הוא לא הרבה יותר מקריא, באולימפוס+איליום יש פחות דפים ולכן באופן טבעי פחות דפים עם עלילה מופרכת לחלוטין שהעורך היה אמור לנסות לצנזר או לשלוח לשכתוב.

אלימפוס+איליום מתרחש בערך ארבעת אלפים שנים בעתיד ומורכב משלושה קוי עלילה ראשיים:

• רובוטים אורגניים למחצה ישבו את הירחים של צדק והם מנהלים את חייהם בגדול בשקט ושלווה, ועיקר הענין המחקרי שלהם מתרכז בנסיונות להגיע אל מחוץ למערכת השמש. יום אחד הם מגלים שבזמן שהם היו עסוקים בעניניהם גברה פעילות הקוונטית ליד מאדים בצורה שמסכנת את יציבות מערכת השמש, ומאדים עצמו עבר הארצה בזמן שיא כאשר כלל לא ברור מי עשה את זה. כמובן שמורכבת משלחת אל המאדים לחקור את הסיבות  למה שקורה שם.
  לא ממש קיבלתי הסבר משכנע למה, אבל הרובוטים הם ככלל בעלי פיקצזיה על תרבות אנושית מודרנית וחלק מזמן המסעות שלהם מוקדש לניתוח סונטות של שייקספיר ו"בעקבות הזמן  האבוד" של פרוסט
• אחד מבני האדם הפוסט מודרניים שנשארו על גבי כדור הארץ מתקרב לגיל מאה, גיל בו לא יהנה יותר משורותי החיאה וחידוש גוף אוטומטים, מגלה יוזמה לחלוטין לא אופינית לבני מינו ובמקום לבלות את ימיו בעינוגים שונים, הוא יוצא למסע אל מחוץ לגבולות הציביליזציה המוכרת בניסיון לגלות ספינת חלל שאולי הותירו "אנשי העל" על פני כדור הארץ לפני שהסתגרו בטבעות הלווינים שמקיפים את כדור הארץ.
  לקורא המנוסה כבר צריך להיות ברור שבמהלך המסע הוא יביא חורבן על התרבות שלו אבל הסוף יהיה טוב…
• המלחמה על הלנה, בין היוונים לטרויאנים ניתשת זו השנה העשירית ,בצורה די דומה למה שהומרוס תיאר באיליאדה, כולל האלים שמתערבים ולוקחים צד בלחימה. את המלחמה הזו מתעד פרופסור לספרות קלאסית שהוחזר מהמתים בעיקר בשביל למצוא את ההבדלים בין התיאור של הומרוס למלחמה במציאות, כאשר מכל האלים רק זאוס מודע לכך שמבחינה מסוימת המלחמה הזו כבר התנהלה ותוצאותיה ידועות.
  בשלב כלשהו הפרופסור שלנו נדבק בחיידק הפציפיזם ומנסה להפוך מצופה סביל לשחקן פעיל תוך כדי ניסיון להשכין שלום בין הניצים.

הבעיה שלי עם סימונס היא שהוא מרגיש צורך לערב פנטזיה במדע, והפנטזיה שלו היא כל כך עמוקה שהיא מערערת את כל הטעם הטוב של המדע שלו (ויש לו רעיונות מאוד מענינים). למשל האלים – כנראה בשביל התאימות לאיליאדה והמיתולוגיה היוונית הם מתוארים בו זמנית כטכנולוגים ופוסט טכנולוגים אבל בשום מקום אינם מתוארים כטפשים אבל הם גם לא ממש מודעים להיסטוריה שלהם עצמם… וזה עוד החלק הפנטסטי הסביר יותר, יש כמה חלקים בסיפור שהם ממש מוזרים.

אלמנט אחר שאני מניח שהוא ענין של טעם, הוא העיסוק של סימונס בספרות ופרשנות שלה. לפעמים זה מענין ולפעמים אלו פסקאות שפשוט ניתן וכדאי לדלג עליהן מאחר שהן לא ממש מוסיפות לעלילה.

למרבה המזל בצמד הספרים האלו יש מספיק "בשר" כתוב מספיק טוב בשביל לוותר לסימונס על המעידות שלו.

מומלץ לחובבי המד"ב הקשה ולמי שנהנה ממלחמות מד"ביות של הטובים ברעים. מי שמחפש דוקא פנטזיה סביר להניח שיהנה פחות.

(נכתב לכבוד זה שראיתי את התרגום לאיליום בסטימצקי, דבר שכנראה מעיד על כך שגם לאולימפוס יפורסם תרגום בשלב כלשהו. אני קראתי באנגלית.)