נמרוד ברנע הוא משרתם של פוליטיקאים לכן כלל לא מפתיע שהוא נזעק להגן על גניבת הכספים שלנו שמתבצעת על ידי חברי הכנסת תחת שם הקוד "הוצאות קשר עם הבוחר". בעוד שאני מסכים לחלוטין עם הבסיס של הטיעון שלו שהתקשורת מקדישה יותר מדי תשומת לב לדברים השוליים, הרטוריקה שלו מבחילה אותי.

נמרוד טוען שבגלל שהוצאות קשר עם הבוחר מהוות רכיב מאוד שולי מתקציב המדינה, אז בעצם אין ממש טעם להתעצבן עליהן. אם נמרוד היה שוטר והייתי בא אליו להתלונן על כך שגנבו לי את הטלביזיה, אני מניח שהדיאלוג היה מתנהל בצורה הבאה:

• נמרוד: סליחה, אבל יש לך מושג כמה שווה הטלביזיה שגנבו לך?
• מרק: אני לא ממש יודע, היא כבר בת שנתיים והמחירים ירדו מאז שקניתי אותה. אולי 5000 שקל?
• נמרוד: ואיפה אתה גר?
• מרק: גבול רמת גן תל אביב
• נמרוד: וכמה שווה הדירה שלך?
• אני יודע? יש עכשיו מיתון, המחירים יורדים… אני מקווה שבסביבות המליון שקל
• נמרוד (בפנים זועפות): תגיד אתה חושב שאין לי דברים חשובים לעשות פה? איך אתה מעז לבוא להתלונן כאשר אבד לך פחות מ1% מהנכסים שלך, וזה עוד לפני ששאלתי אותך על קרנות פנסיה והשקעות אחרות.

אוי וי, נמרוד כנראה כל כך שקוע בבולשיט הפוליטי שהוא כבר הספיק לשכוח (האם אי פעם ידע?) שגניבה של שקל לא שונה מהותית מגניבה של מליון.

יתר על כן, בשיטת הבחירות הישראלית עצם קיומו של סעיף כזה הוא השתנה פומבית עלינו כאזרחים. איזה קשר עם הבוחר צריכים למשל חברי הכנסת של שס? הרי הרבבודיה הוא הבוחר הרלבנטי היחידי עבורם וכנ"ל לגבי ישראל ביתנו ורוב המפלגות האחרות. לגבי המפלגות האחרות שבהן יש משמעות כלשהי למושג "בוחר", אני מזמין את החכים שנאבקים על משרה נוחה עם הרבה פינוקים ומשכורת לא רע לחלוטין (וגם פנסיה טובה) להוציא כסף מהכיס שלהם בשביל להבטיח לעצמם את המשך העינוגים (ולא, אני לא מזלזל בעבודה שחברי כנסת עושים, גם אלו שלא זוכים לכיסוי תקשורתי, אבל זו בטח עבודה שלא סובלים בה משום בחינה שהיא).

ומאחר שנמרוד הרגיש כנראה כבר בשעת הכתיבה שהטיעון שלו לא ממש ישכנע הרבה אנשים, הוא טרח להציג את הטיעון כנגד ההוצאות האלו טיעון "ניאו ליברלי", וזה מראה על חוסר הבנה בסיסי ביותר של הטיעון הניאו ליברלי. הטיעון הניאו ליברלי לא מתעסק עם זוטות של האם ח"כ קנה מסטיק בשקל או בעשר שקל, כל עוד בסך הכולל העבודה של אותו ח"כ הצדיקה את ההוצאות שלו , אפילו אם חלק מהן נועדו לפינוק. הטיעון הניאו ליברלי המתאים לנושא הוא שיש יותר מדי חברי כנסת שלא תורמים דבר ועצם העובדה שהם בכלל מקבלים משכורת מתקציב המדינה מהווה שימוש לא הולם בכספים שנגנבו מאיתנו על ידי המדינה ומאחר שרוב חברי הכנסת הם ממילא מצביעים אוטומטיים ניתן לוותר על שירותיהם.

לא, במקרה הזה הטיעון הניאו ליברלי זהה לטיעון הקומוניסטי, הסוציאליסטי והסוציאל דמוקרטי ובטח גם לטיעון היוגיסטי – אם המדינה לקחה ממני משאבים, המינימום שאני מצפה ממנה הוא שהשימוש בהם יהיה לשיפור רווחת הכלל ולא לצורך פינוק האליטה השלטת.