ואם הטיעון שלך עדיין לא משכנע, תשתמש הרבה במושג "ניאו ליברליזם"

נמרוד ברנע הוא משרתם של פוליטיקאים לכן כלל לא מפתיע שהוא נזעק להגן על גניבת הכספים שלנו שמתבצעת על ידי חברי הכנסת תחת שם הקוד "הוצאות קשר עם הבוחר". בעוד שאני מסכים לחלוטין עם הבסיס של הטיעון שלו שהתקשורת מקדישה יותר מדי תשומת לב לדברים השוליים, הרטוריקה שלו מבחילה אותי.

נמרוד טוען שבגלל שהוצאות קשר עם הבוחר מהוות רכיב מאוד שולי מתקציב המדינה, אז בעצם אין ממש טעם להתעצבן עליהן. אם נמרוד היה שוטר והייתי בא אליו להתלונן על כך שגנבו לי את הטלביזיה, אני מניח שהדיאלוג היה מתנהל בצורה הבאה:

  • נמרוד: סליחה, אבל יש לך מושג כמה שווה הטלביזיה שגנבו לך?
  • מרק: אני לא ממש יודע, היא כבר בת שנתיים והמחירים ירדו מאז שקניתי אותה. אולי 5000 שקל?
  • נמרוד: ואיפה אתה גר?
  • מרק: גבול רמת גן תל אביב
  • נמרוד: וכמה שווה הדירה שלך?
  • אני יודע? יש עכשיו מיתון, המחירים יורדים… אני מקווה שבסביבות המליון שקל
  • נמרוד (בפנים זועפות): תגיד אתה חושב שאין לי דברים חשובים לעשות פה? איך אתה מעז לבוא להתלונן כאשר אבד לך פחות מ1% מהנכסים שלך, וזה עוד לפני ששאלתי אותך על קרנות פנסיה והשקעות אחרות.

אוי וי, נמרוד כנראה כל כך שקוע בבולשיט הפוליטי שהוא כבר הספיק לשכוח (האם אי פעם ידע?) שגניבה של שקל לא שונה מהותית מגניבה של מליון.

יתר על כן, בשיטת הבחירות הישראלית עצם קיומו של סעיף כזה הוא השתנה פומבית עלינו כאזרחים. איזה קשר עם הבוחר צריכים למשל חברי הכנסת של שס? הרי הרבבודיה הוא הבוחר הרלבנטי היחידי עבורם וכנ"ל לגבי ישראל ביתנו ורוב המפלגות האחרות. לגבי המפלגות האחרות שבהן יש משמעות כלשהי למושג "בוחר", אני מזמין את החכים שנאבקים על משרה נוחה עם הרבה פינוקים ומשכורת לא רע לחלוטין (וגם פנסיה טובה) להוציא כסף מהכיס שלהם בשביל להבטיח לעצמם את המשך העינוגים (ולא, אני לא מזלזל בעבודה שחברי כנסת עושים, גם אלו שלא זוכים לכיסוי תקשורתי, אבל זו בטח עבודה שלא סובלים בה משום בחינה שהיא).

ומאחר שנמרוד הרגיש כנראה כבר בשעת הכתיבה שהטיעון שלו לא ממש ישכנע הרבה אנשים, הוא טרח להציג את הטיעון כנגד ההוצאות האלו טיעון "ניאו ליברלי", וזה מראה על חוסר הבנה בסיסי ביותר של הטיעון הניאו ליברלי. הטיעון הניאו ליברלי לא מתעסק עם זוטות של האם ח"כ קנה מסטיק בשקל או בעשר שקל, כל עוד בסך הכולל העבודה של אותו ח"כ הצדיקה את ההוצאות שלו , אפילו אם חלק מהן נועדו לפינוק. הטיעון הניאו ליברלי המתאים לנושא הוא שיש יותר מדי חברי כנסת שלא תורמים דבר ועצם העובדה שהם בכלל מקבלים משכורת מתקציב המדינה מהווה שימוש לא הולם בכספים שנגנבו מאיתנו על ידי המדינה ומאחר שרוב חברי הכנסת הם ממילא מצביעים אוטומטיים ניתן לוותר על שירותיהם.

לא, במקרה הזה הטיעון הניאו ליברלי זהה לטיעון הקומוניסטי, הסוציאליסטי והסוציאל דמוקרטי ובטח גם לטיעון היוגיסטי – אם המדינה לקחה ממני משאבים, המינימום שאני מצפה ממנה הוא שהשימוש בהם יהיה לשיפור רווחת הכלל ולא לצורך פינוק האליטה השלטת.

2 תגובות “ואם הטיעון שלך עדיין לא משכנע, תשתמש הרבה במושג "ניאו ליברליזם"”

  1. אחת השטויות הגדולות ביותר שאמרו חז"ל היא האמרה "דין פרוטה כדין מאה" – ולא כן היא, אין דין פרוטה כדין מאה, ואאין דין מיליון שקלים כדין שקל אחד.

    העיסוק האינטנסיבי בסוגיה שהיא שולית מבחינה תקציבית מוערר שאלות. השאלה המהותית ביותר היא מדוע מתעסקים כה רבות בעניין שהוא זניח בתמונה הגדולה של חלוקת העושר הלאומי?

    אני רוצה להעיר כמה נקודות לגבי פסטיבל הצדקנות נגד סעיף הוצאות קשר עם הבוחר: ראשית, בניגוד לסוגיות כלכליות-תקציביות אחרות שהן לא-אישיות ומלאות בגרפים ונתונים סטטיסטיים, כאן יש אנשים, יש סיפור, אין יותר מידי מורכבות ולא נדרשת (לכאורה) הבנה מעמיקה, אלא אפשר בקלות לגזור לטובים ורעים. שנית, מגוכח שמי שמלינים על בזבוז כספי ציבור בסעיף הנ"ל לא פוצים פה (או תומכים בכך) כשהמדינה נותנת מילארדי מכספי הציבור לבעלי ההון בדמות קיצוצי מיסים והפרטות. וכעת ל'קשר הניאוליברלי' 😉 – כאשר נושא מסויים נידון הרחבה, נושאםי אחרים נדחקים לשולי הדיון הוא מוצאים ממנו בכלל, כאשר מדברים על בזבזנות הח"כים לכאורה, לא מדברים על ההטבות לבעלי ההון. כלומר, יש קבוצות שיש להן אינטרס לקדם את הדיון בנושא הזה, כי הוא מסיט אותו מהן. לבסוף, השיח הזה משתלב בעוד אופן בשיח הניאו-ליברלי והוא בהבאשת ריחו של כל דבר ציבורי – ובזה כלולים גם הכנסת והתהליך הפוליטי-דמוקרטי בכללותו, כדי ליצור אטומיזציה של החברה ולהחליש את האמון במערכת הדמוקרטית שכן היא כלי אפשרי לשינוי הסדר הקיים.

  2. תומר, אני מסכים שאין דין פרוטה כדין מאה ולכן כתבתי מיד בהתחלה שכל העיסוק בנושא הוא בזבוז מוחלט של זמן. אבל…. אני לא קונה את הטיעון של נמרוד שרק בגלל שזה שולי עדיף שלא יספרו לי על זה ושאני לא אתעצבן מזה.

    בקשר ל"ניאו-ליברליזם", אני מצטער אבל הטיעון הזה דפוק. במשך 364 ימים בשנה (לדוגמא פסטיבל העוני) התקשורת הכללית עושה ספין סוציאליסטי על כל נתון כלכלי אפשרי. אז יום אחד יש ספין ניאו-ליברלי בתקשורת, האם אתם מנסים לאמר (בהקצנה) שצריך פשוט להוציא מחוץ לחוק כל הבעת דיעה ניאו ליברלית?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים