מדהים לראות איך האוצר מצליח ליצר הרבה מאוד ספין פוליטי חיובי מבלי שיצטרך כנראה להוציא כסף מעבר למה שיש ב"קופה הקטנה" שלו.

לנוכח הירידות בשוק אגרות החוב הקונצרניות נענה האוצר לדרישות הפופוליסטיות בשוק והודיע שהוא מרשה לכל קופות ההשקעות להתעלם בפועל מ3% מההפסדים. עושה רושם שהתנאים הנילווים לא ממש מצאו חן בעיני הקופות ולא ברור עד כמה הן מנצלות את האפשרות הזו, אבל גם אם הן מנצלות העלות לאוצר היא בדיוק אפס (טוב, אולי יצטרכו עוד משרה חלקית בשביל לפקח על הענין הזה אבל בפרספקטיבה של התקציב זו הוצאה אפסית).

עכשיו האוצר מודיע שהוא למעשה יבטח את החסכונות הפנסיוניים. זה נשמע ממש טוב עד שמתעמקים בפרטים – הביטוח לא יהיה רטרואקטיבי כלומר יתעלם מהנפילה של 50% בבורסה ועשרות אחוזים בשוק אגרות החוב (ואחרי נפילה גדולה הסיכוי הסיכוי שלאורך זמן המחירים ימשיכו ליפול הוא קטן), והוא יכול רק על בני 60 ומעלה המשתכרים פחות מפעמיים שכר המינימום, כלומר כ7700 שקל. בשביל לשים את הסכום הזה בפרופורציה כדאי לדעת שהשכר הממוצא למשרה מלאה בארץ הוא בערך 10000 שקל ואנשים לא נוטים לרדת בשכר עם הגיל. בנוסף למרות שהשכר המרבי הוא 7700 הרי בדרך כלל רק 75% מהשכר מבוטח בביטוח פנסיוני ולכן ההתחיבות הכספית בפועל כנראה ממש נמוכה (וכמובן שאנשים שעובדים בפועל במשרות עם שכר כל כך נמוך מראש לא מפרישים כסף לפנסיה).

אז האוצר מבטיח אבטחות חסרות כמעט כל תועלת לרוב האנשים אבל מבחינה פוליטית הוא מצטייר כפרואקטיבי וקשה פוליטית להתנגד לתוכניות האלו (האם עופר עיני יוכל להסביר שהוא רוצה שהסף יהיה 20000 בשביל לחלץ את עשירי חברת החשמל?).