בזה מרקר מדווחים ששר האוצר רוני בר און מקנא בפעלתנות שאוחזת בשרי האוצר בכל רחבי העולם ורוצה גם "חבילת סיוע" משל עצמו. במסגרת חבילת הסיוע הזו יוזרמו 10 מליארד שקל לפרויקטי תשתיות כאשר המימון יגיע על ידי הגדלת הגירעון מהתקציב (להבדיל מהגדלת התקציב, ואני לא בטוח שזה לא הבדל סמנטי בלבד).

ואני רק רוצה לשאול שאלה: האם באמת יש היום מספיק פרויקטים שעברו את כל תהליכי האישור הנדרשים וכל מה הם זקוקים לו הוא כסף מהאוצר? האם לא נגיע למצב שבו באורגיה של בזבזנות הכסף ילך למימון כל מיני פילים לבנים?. ומי יהנה מהכסף הזה? כנראה שחברות הבניה הגדולות שלפחות בחלק מהפרויקטים מעסיקות פועלים זרים וחלק לא קטן מהעלות של הפעילות שלהן קשור ליבוא חומרים. למעשה אנשים עם ראש מלוכלך היו עשויים לראות במהלך הזה ניסיון להציל את ערך המניות ואגרות החוב של טייקוני הנדלן הישראלים שאיבדו הרבה מההון "על הנייר" שלהם….

אז אם כבר מחליטים שטוב שמדינת ישראל תהיה באוברדרפט השנה, האם לא יותר נכון להקטין מיסים רגרסיביים כמו מס ערך מוסף, לנניח 14%? אולי זה לא יצור מקומות עבודה חדשים או ישמור על הקיימים, אבל מאחר שממילא התוכנית המוצעת לא תוכל ליצור מקומות עבודה לכל המפוטרים, לא עדיף להקל על חייהם של 99% מהמובטלים שלא חשבו ללמוד הנדסת בנין, טייחות או נגרות?