כולם מתלוננים שבישראל כמעט אף כנסת לא מכהנת את מלוא ארבעת השנים המוקצות לפי חוק, וכנסת ממוצאת מכהנת בערך 3 שנים. ההנחה היא שבגלל תקופת השלטון הקצרה יחסית בישראל לא מצליחים לקדם תוכניות לטווח ארוך.
אבל בארצות הברית היציבות השלטונית מובטחת רק לשנתיים. היום ברק אובמה לא רק שזכה בנשיאות אלא גם הנציגים המשויכים למפלגה הדמוקרטית זכו ברוב בסנאט ובבית הנבחרים, אבל היציבות הזו מובטחת רק לשנתיים הקרובות כי בעוד שנתיים שוב יהיו בחירות לבית הנבחרים וגם כשליש מהסנאטורים ילכו לבחירות, כלומר לאובמה יש פחות משנתיים להצדיק את התשבוחות שהוא קיבל כי בעוד שנתיים הוא עלול להתיצב מול סנאט וקונגרס שנששלטים על ידי נציגים רפובליקניים.
יתכן שמבחינה ביצועית לנשיא אמריקאי יש הרבה מאוד כח, אבל בשביל להעביר רפורמות בדרך כלל צריך חקיקה ובשביל להעביר חקיקה צריך רוב גם בבתי המחוקקים או לעסוק ביצירת קואליציות זמניות.
אני מניח שהדמוקרטים לומדים היום היטב את הצורה שבה ביל קלינטון איבד תוך שנתיים את הרוב הדמוקרטי בסנאט ובבית הנבחרים (רוב יותר גדול מזה שכנראה אובמה יוצר) ולא הצליח להחזיר אותו במשך כל הכהונה שלו. האם הנסיון הזה יהפוך את הדמוקרטים בשנתיים הקרובות למתונים ופשרניים יותר, או שאולי הם יפעלו מתוך מנטליות של אכול ושתה כי מחר נמות.
לפעמים בחירות פעם בשלוש שנים, כאשר הממשלה בפועל די יציבה בתקופה הזו יכול להשמע רעיון ממש לא רע. אולי האשמה של חוסר התכנון לטווח ארוך לא נעוץ בשיטת הבחירות שלנו אלא בנבחרים….
עוד מחשבה
אם השיטה בארה"ב הייתה כמו שלנו, בוש
כבר מזמן היה עף לכל הרוחות. במקום זאת, הוא המשיך לשלוט לגרום להרס עצום וחסר תקדים של תדמית
ארה"ב בעולם. לעומת זאת, אם השיטה שלנו הייתה כמו של בארה"ב אולמרט היה ממשיך לשלוט.
אני לא יודע, הוא בכל זאת ניצח ב2004 ביתרון הרבה יותר גדול מזה של 2000, כך שאולי לנו הוא נראה מגוחך אבל האמריקאים כנראה חשבו שהוא יותר טוב מהאלטרנטיבה.
כן, אבל אם תשווה בין הפופולריות של אולמרט (2006) לבוש מודל 2004, תראה ששניהם חוו התרסקות חדה בפופולריות. אצלנו זה הביא להתחלפות השלטון; אצלם לא.