ככל שדיון כלכלי מקוון מתארך, ההסתברות שתתקיים הקבלה הקשורה לשפל הגדול מתקרבת לאחת.
ולפעמים אפילו אנשים רציניים כמו יואב קרני שואלים את עצמם "למה בעצם לחכות שהדיון יתארך?" ומאזכרים את השפל הגדול כבר בתחילת הדיון. האם באמת היה צריך לאזכר את השפל הגדול בשביל להוכיח שנתניהו הוא פוליטקאי, כלומר שהוא לא תמיד עקבי ומשתמש ברטוריקה דמגוגית? לא היה מספיק לציין שלמרות האידאולוגיה הכלכלית שלו, בתקופה בה הוא היה ראש ממשלה לא הופרטו כל הבנקים* וקופות החולים** שהולאמו בפועל על ידי ממשלות קודמות, ושאת הרפורמות הכלכליות המשמעותיות הוא ביצע בתור שר אוצר?
חוק גודווין המקורי: ככל שדיון מקוון מתארך, ההסתברות שתתקיים הקבלה הקשורה לנאצים או היטלר מתקרבת לאחת.
* בנק הפועלים הופרט למעשה על ידי ממשלת רבין, מזרחי בתקופת נתניהו כראש ממשלה, דיסקונט ב2006 (אבל המדינה עדיין מחזיקה 31% ממניות הבנק) ולאומי עדיין נמצא תחת שליטה ממשלתית וכל זה כאשר ההלאמה התבצעה ב1983.
** קופות החולים הגדולות מקבלות תקציב מהמדינה שבלעדיו אין להן זכות קיום
השערת דודווין: דיונים בהם לא מוזכרים היטלר או השפל של 1929 הם קצרים מדי
דוד:
יפה אמרת.
הדמגוגיה היא לא בדיוק פטנט רשום של נתניהו. שריד, פרס, ברק ואולמרט לקחו את החלק שלהם.
ולא הגיע הזמן להפסיק עם הריור אחרי ה"רפורמות הכלכליות המשמעותיות" של נתניהו, במיוחד שאת תוצאות ה"רפורמות" האלה, ודומותיהן אנחנו מקבלים בתוך הפרצוף בצורה של נפילות בבורסות במשך החודשים האחרונים?
ארז, למעשה לא רק שנתניהו לא היה שר האוצר האמריקאי בשמונה השנים האחרונות, אלא שאם הוא היה והיה מיישם את מדיניות הקיצוץ התקציבי כמו שהוא ביצע בארץ, ספק רציני אם היה עכשיו משבר בממדים האלו.
אפשר לטעון טענות מהותיות נגד המדיניות של נתניהו בלי להאשים אותו בכל מיני דברים שהוא לא אחראי עליהם ולא בזה שהוא מדבר לפעמים לא לענין כמו כל פוליטיקאי אחר.