המכתב של ד.ט. ליולי תמיר בנוגע לקיצוץ בתקציב האולפנים מביא אותי לשאול בקול רם שאלה שכבר שנים מסתובבת בירכתי מוחי – למה לאנשים אכפת מי נותן את הצ'ק לאנשים שנותנים להם שירות מטעם המדינה. האם זה באמת משנה אם אני מקבל שירות ניקוי רחובות מאנשים שמועסקים על ידי עיריית רמת גן, או א.א.א. קבלני ניקיון? אני מודע לטענה הטכנית שא.א.א. לא מקפידים על חוקי העבודה, אבל האם יש גם טענה עקרונית מעבר לטיעון הטכני?
ד.ט. למשל מבלבל במכתב שלו בין הפרטה לקיצוץ. אז נכון שהרבה פעמים הסיבה להפרטה היא ניסיון לחסוך בתקציב, אבל אם רק מפריטים את שירותי האולפנים תוך שמירה על אותה הרמה, אז על מה המהומה? ואם בסך הכל מקצצים בתקציב מהו הקשר להפרטה?
האם מישהו יכול להסביר לי למה בדיוק מדינת רווחה צריכה לשלוט בכל תהליך ציבורי מא' ועד ת'? למה היא לא יכולה להסתפק בהתווית מטרות, ופיקוח על ביצוע של חברות שיבצעו אותן??
הסיבה לזה דומה לסיבה שנאו-ליברלים הם תמיד בעד הפרטה – הפרטה מכפיפה את השירות לעקרונות של השוק, מכיוון שמבצעת את השירות חברה שרוצה להרוויח.
הנאו ליברלים מצביעים על זה שהפרטה גורמת לירידה בעלויות השירות; סוציאל דמוקרטים מצביעים על זה שהשאיפה לרווח כמניע בלעדי מביאה מצד אחד לירידה באיכות השירות ומצד שני לניצול עובדים.
על סמך הנסיון של השנים האחרונות בישראל, נראה לי שאפשר להסכים ששני הצדדים צודקים כאן.
א. לטעמי הפרטה נותנת כח למוסדות המדינה לבחור ספק שירות טוב יותר בין ספקי שירות קיימים. אולי אני פשוט לא נאו ליברל 😉
ב. אני לא בטוח שהניסיון מוכיח את מה שאתה טוען, אבל זו סתם תחושת בטן שלי.
ג. האם זה לא נכון שהדבר העיקרי שאליו צריכה המדינה לכוון הוא השירות לאזרח ושיקולים של טובת העובדים צריכים להיות משניים?
אני לא מקבל את האבחנה בין 'אזרח' לבין 'עובד'. הרוב המכריע של האזרחים הם עובדים, היו עובדים בעבר או שיהיו עובדים בעתיד, ולכן התנאים שמקבלים עובדים במדינה רלוונטיים עבורם לא פחות מאשר השירות שמקבלים צרכנים של שירותי המדינה.
לגבי איכות השירות – אפשר להתחיל למנות את ההידרדרות בשירות של שירותים ציבוריים שהופרטו (ואני לא מדבר כרגע על חברות מסחריות שהופרטו). מעוניין?
אני חושש שאתה מבלבל בין הפרטה, בה למדינה כמונופול על אמצעי הכפיה אין אחריות על השירות המופרט, לבין מיקור חוץ (outsourcing) בה המדינה נשארת אחראית והיא שוכרת קבלני משנה לבצע את השירות עבורה.
הפרטה, כזו המצמצמצת את תחומי המעורבות של המדינה, בהחלט סותרת את גישת מדינת הרווחה.
רוגל, אתה צודק כמובן. כנראה שנפלתי בעצמי טרף לבילבול המושגים, ועדיין אני לא ממש רואה את הסתירה המהותית.
אולי אני לא מבין, אבל אני לא חושב שמדינת רוחה בצורה בה השמאל הישראלי מציג אותה אומרת שהמדינה צריכה לשלוט על כל אמצעי היצור, ואם זה נכון, אז למה לא להיות גמיש ולשלוט במה שצריך (מים למשל) ולוותר על מה שלא צריך (תקשורת בעידן הדיגיטלי למשל).
דרומי, אני מחכה בקוצר רוח למאמר שלך שיסביר איך השתפר השירות כתוצאה מהלאמת הבנקים :). אבל ברצינות, אם תכתוב על התדרדרות השירות בעקבות הפרטה אני אשמח לקרוא ולהתוכח :).
המונח הפרטה לא ב-100 אחוז מתלבש פה אך בשיח הציבורי מדובר על "הפרטת התחבורה הציבורית" (נסה גוגל) – לקיחת חלק מהקווים מהקואופרטיבים הגדולים בשם "התחרות ושיפור השירות".
נהיה יותר זול אך יותר גרוע.
http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=873003&contrassID=2&subContrassID=6&sbSubContrassID=9
את הדברים הנאמרים כאן אני חווה כל מילואים
נמלים
http://news.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=634745&contrassID=2&subContrassID=6&sbSubContrassID=0
איתי, מאחר שחברות האוטובוס מעולם לא היו מולאמות, ולכן גם לא היתה מעולם הפרטה של התחבורה הציבורית.
ונניח שההפרטה של הנמלים לא הצליחה, האם לעומת זאת ההפרטה של בזק לא היתה הצלחה מכל הבחינות? אם כן למה ההתנגדות האוטומטית, בלי כל נכונות לדון בתנאים הספציפיים של אותו שירות שרוצים להפריט?
מקווה שלא יסקלוני אך אני אישית לא מתנגד אוטומטית לכל הפרטה. אין לי בעיה עקרונית עם הפרטת בנק לאומי ובזק למשל. יש לי בעיה גדולה עם הפרטת שירותים אזרחיים-חברתיים שרע מאוד להפקידם בידי גורם שמעניינת אותו רק שורת הרווח במאזן. למשל בתי סוהר ומשטרה, למשל שירותי משרד הבריאות, הרווחה והחינוך.
לגבי חברת חשמל ותעשיות צבאיות אני מתנדנד.
רוגל מיקור החוץ אינו עובד באמת כי אין למדינה מספיק פקחים
למרק שצועד בשבילי החיים – “תודה” על ההשוואה בין מורים להנחלת הלשון למנקי רחובות. עם כל הכבוד לעובדה שכל עבודה מכבדת את בעליה יש צורך בטיפ טיפה יותר ידע ומקצועיות כדי לעמוד מול אנשים ולהיות להם הדמויות הראשונות שהם פוגשים במדינתם החדשה, להעביר אליהם את אהבת העם והארץ והקניית השפה ולא אכביר במילים שכבר נאמרו אין ספור פעמים לגבי מהות עבודת מורי האולפנים.
בעיניך – “לא מקפידים על תנאי עבודה” – זה עניין של מה בכך… בעיני אנשים שלמדו והתמקצעו וממשיכים כל הזמן לחפש דרכים לשיפור עבודתם – זה הרבה יותר משמעותי.
מעבר לכך – האם חשבת על ההשלכות של אי הקפדה על חוקי עבודה? מי יעבוד בתנאים כאלה? המורים המקצועיים??? לא!!!!! אולי עובדי א.א.א ובלי לפגוע בכבודם – תחום מקצועיותם שונה מתחום מקצועיות מורי האולפנים!
הדיון, הלכאורה מעמיק שמתנהל פה הוא יבש ומתעלם ממקבלי השירות וגם מנותני השירות במקרה הזה, כאשר ,כמו שכתב איתי, אם רק שורת הרווח מעניינת את נותן השירות – כך זה ייראה, אז בבקשה ,מרק, אל תנסה לנהל דיונים 'כאילו' ברמה אקדמית כשמדובר בנושאים שהם הרבה מעבר לרווח והפסד כלכלי. תעצור רגע ותחשוב!
איתי,
מעולם לא טענתי שמיקור חוץ הוא דבר טוב. יחד עם זאת הטיעון שלך נגדו איננו טיעון עקרוני אלא לגבי היעילות בה הוא מבוצע. אני לעומת זאת מעדיף הפרטה מאחר ואני לא אוהב שהמדינה מפעילה את מונופול הכפיה שלה בצורה רחבה כל כך.
קודם כל, אני מקבל את ההערה של רוגל, ומתנצל על שנפלתי לטעות הנפוצה. מיקור חוץ ולא הפרטה.
having said that, הטיעונים עדיין דומים. גם לגבי מיקור חוץ, הליברלים יטענו שהוא מוזיל את השירות כי הביצוע יעיל יותר (קרי, יותר מכוון רווח), והסוציאל-דמוקרטים יטענו שהוא מלווה בירידה באיכות השירות ובפגיעה בעובדים.
מרק – לשאלתך, אני יכול לתת לך את הדוגמא של ביטוח לאומי, שהייתה בחדשות לא מזמן, על המוקד בנצרת שבו עובדי מיקור החוץ מתקשרים למוקדים האחרים של ביטוח לאומי כדי לשאול אותם שאלות, כי ההכשרה שלהם היא אפסית; את העובדות הסוציאליות בעמותות למיניהן, שמקבלות תנאים מזוויעים שלא מאפשרים להן לתת שירות הולם למטופלים (אין לינק, שמעתי את זה בכנס).
דרומי, האם אני צריך לתת בתגובה רשימה של שירותים ממלכתיים גרועים שלא נותן את השירות המינימאלי המצופה מהם לאזרח? אני אסתפק בדוגמא אחת אבל גדולה – ערוץ 1, שהבעיות שלו הן לא בהכרח שהוא ערוץ ציבורי מאחר שערוצים ציבוריים שעובדים באותה צורה כמו הBBC כן מצליחים לספק את הסחורה, ואפילו רשתות הרדיו של רשות השידור עצמה עושות עבודה לא רעה.
שאלת היעילות של כל אחת מהחלופות צריכה להיות משנית לשאלה מה תפקידה של המדינה, והאם ראוי להשתמש בכח הכפיה לצרכים מסויימים.
השאלה בהחלט במקום. אין לי כעת זמן לקרוא את הדיון ולענות. אני בהחלט לא שולל לחלוטין הפרטות, אך גם לא רואה בהם פתרון-קסם. חשוב מאד לזכור שבמקומות שבהם ההפרטה עובדת, זו לא ההפרטה שעובדת אלא התחרות. ויש מקומות שקשה מאד ליצור בהם תחרות אמיתית.
רק הבהרה – לא התבלבלתי בין הפרטה לבין קיצוץ, כנראה הניסוח לא היה ברור. קיימת טכניקה של קיצוץ לשם הפרטה: מקצצים בתקציב שירות ציבורי מתפקד->הוא מפסיק לתפקד->"אין ברירה" אלא להפריטו.
איתי – חברת החשמל מייצרת חשמל ומעבירה אותו לצרכנים. על הייצור אפשר להתחרות, אך על האספקה לצרכנים לא ממש – הרי לא יעברו שלושה קווי חשמל של ספקים שונים באותו רחוב והצרכן יבחר ביניהם.
לכן לייצור אפשר להכניס תחרות (וכבר הוציאו מזמן מכרזים) ואילו באספקה אין יתרון בהכרח לסמי עופר.
השאלה היא לא כן או לא להפריט אלא באיזה תנאים ובאיזה מחיר ואם שומרים על רמת השירות לאזרח.