שיחה קצרה עם איש תמיכה של אחת מהחברות המספקות שירותי אירוח אתרים מגלה את הפרטים שהם לא ממש שמחים למסור בפומבי. בשנת 2008 החברה מציעה 60 מגה (לא, זו לא טעות) שטח אחסון, בסיס נתונים אחד כל זאת בלי פנל ניהול. אני משוכנע לחלוטין שכאשר האתר הזה עלה לאויר בסביבות 2004 קיבלתי הרבה יותר עבור העשרה דולר ששילמתי. בנתונים האלו, גם אם החברה הזו היתה מציעה לי איחסון בחינם, לא הייתי מסכים.
מרק,
החברה שאיתה אני עובד כבר כמה שנים היא SPD שרותי אחסון אתרים.
המחירים שלהם אינם הזולים בשוק, אבל כמו שאומרים בפרסומות: "peace of mind = priceless"
לפי מה שאתה אומר, אז ברגע שלחברה יש אתר שמתחיל להיות מעבר לעמודי HTML סטאטיים, הם צריכים להתחיל לחפש דרך לברוח מ- 012. אני יודע שבתור לקוח שלהם באינטרנט בכבלים על לינוקס אני רק ממתין לסיום התקופה, כדי לברוח.
או כמו שאומרים: ללכת לבלי שוב.
דותן
ועדיין הם נותנים רק 150 מגה בגירסא הבסיסית. רק התוכן הטקסטואלי של הבלוג הזה היה תופס שליש מנפח האיחסון ועם עם כל יתר הדברים שרצים פה הייתי צריך את התוכנית ב130 שקל – כמעט פי 10 ממה שאני משלם היום.
אני תוהה מה ההגיון מאחורי הכמות הזעומה הזו.
כונן של 500GB עולה היום – לצרכן הפרטי – בערך 500 שקל. גם אם נניח שהם משלמים מחיר זהה, ושמשך החיים של כונן כזה הוא שנה, עולה להם שקל אחד לשנה לתת לי ג'יגה. בתנאים כאלה, למה להגביל כל כך את נפח האחסון?
לשם השוואה, הספק שלי – גודדי – נותן 10 ג'יגה בחבילה הבסיסית. הרבה מעבר למה שצריך לאחסון של כל דבר שהוא לא אתר מולטימדיה מטורף, ופי 66 ממה ש-SPD נותנים. בתעבורה היחס קצת פחות גרוע – רק פי 30. וזה בשליש מחיר.
יש לכם רעיון להפרשי המחיר המטורפים האלו?
אני מניח שבסופו של דבר זה נובע מעלות עבודה שצריכה להתחלק על פחות לקוחות ומכך שאולי ספקי אחסון בארץ לא מבינים עדיין שהם בדרך כלל לא צריכים ממש לספק את כל ה10 גיגה שהם מבטיחים….
עזוב הכל – אם ג'יגה לשנה עולה להם שקל, למה להגביל?
(ותרשה לי לחלוק על ההנחה שבכל חברות האחסון בארץ יושבים טמבלים)
דרומי, אני ממש לא מזלזל בתמחור. לא ברורות לי לחלוטין כל הסיבות שבגללן הם נותנים כל כך מעט שטח אחסון אבל אני בטוח שזה מבטא עלות אמיתית. אני מניח שחלק מכריע בהבדל הוא שספקי האחסון בארץ קטנים יחסית.