הגל החברתי השוטף את הכנסת מביא לירידה בIQ  הממוצע במשכן. זו לפחות הדרך היחידה בה אני יכול להסביר לעצמי את הצעת החוק של אלכס מילר שמחיבת את חברות הטלפוניה לחייב SMS לפי מספר התוים שנשלחו, כי אפילו חברי כנסת אלמוניים שרוצים את 15 השניות שלהם בתקשורת אמורים לחשוב שניה לפני שהם יוצאים בהצהרות בשביל שלא יהפכו מסתם חברי כנסת אלמונים לבדיחה של המדינה.

אם חבר הכנסת הנכבד היה משקיע 2 דקות בהבנת הצד הטכנולוגי של הנושא הוא היה מגלה שSMS נשלח על ערוץ מיוחד שלא משמש לשיחות ובערוץ הזה כל הודעה שנשלחת היא תמיד בת 70 תווים. כלומר הרעיון לקנות רק תו אחד מתוך ה70 דומה לרעיון לקנות חצי פגוש – אין מניעה פיזית לביצוע, אבל אין שום הגיון כלכלי למוכר מאחר שהוא ממילא לא יכול למכור את ה"עודף" למישהו אחר.

יתר על כן, למרות (ואולי בגלל) שהחוק נשמע חברתי ובעד הצרכן, הוא למעשה יגרום להעלאת תעריפי השימוש בSMS מאחר שכיום חברות הטלפון לא מבצעות מעקב אחר מספר התווים הנשלח. החוק החדש יחייב אותן להקים מערכות המבצעות את המעקב ואת העלות של ההקמה שלהן והשינווים הנדרשים בטפסי התשלום, נשלם אנחנו הלקוחות.

המקור למספר 70 תוים הוא מהמאמר הזה (באנגלית).