מחר מתקימת העצרת של אמנסטי ישראל למען פליטי דרפור. כהורס מסיבות מקצועי אני לא יכול שלא לתהות על נכונות הטענות ש300 הפליטים הסודנים בארץ נמלטו מדרפור, הרי דרפור נמצאת במערב סודאן, שהיא מדינה גדולה, ובשביל להגיע ממנה לישראל צריך לחצות את רוב סודן לרוחב (וגם את מצרים כמובן). אם הייתי נמלט מדרפור הייתי נמלט לצ'ד או לוב שגובלות עם סודאן במערב.
אני מבין שבגלל שלישראל אין יחסים מכל סוג שהוא עם סודאן אין אפשרות לשום צורה של מחאמה פומבית כנגד הטבח בדרפור, ואנשים מחפשים כל סיבה שהיא להעלות את הענין למודעות הציבור. עדיין נראה לי לא נכון לערבב בין ענין המהגרים הלא חוקיים, בעיה שממנה סובלים באירופה וגם שם מתדינים על הדרך הנכונה לטפל בהם ואיך להפריד בין הפליטים ובין מחפשי עבודה, לבין רצח העם בדרפור. בסופו של דבר הרי יבוא שר רחום לב ויציע לשכן את אותם "פליטים" במרכז קליטה ובזאת תרגיש ממשלת ישראל שהיא עשתה מעל ומעבר בשביל לטפל ברצח העם ושום פעולה נוספת לא נדרשת ממנה.
קריאה נוספת: נעמה כרמי
אוי ויי זמיר. הרי ניתן להעלות עשרות תסריטים, הגיוניים ביותר, שיסבירו למה 300 פליטים הטבח בדרפור הגיעו לישראל. זאת מעבר לכך שאתה מניח שכל בני האדם פועלים בהגיון (ועל כן היו נמלטים לצ'ד או לוב) ולא מוכן להניח התנהגות לא הגיונית אפילו אצל מאית האחוז מפליטי הטבח?
אגב, לו אני הייתי נמלט מדרפור, הייתי עושה מאמצי-על להגיע לישראל. מדינה שע"פ ההגיון אמורה להתחשב בפליטי רצח עם יותר ממדינות אחרות. לצערנו, הייתי נתקל שוב בדוגמא בה ההגיון לא עובד..
במילים אחרות: צריך לשנות את השאלה שלך ל'איך זה שאנו לא מוצפים בפליטי דרפור'
אוי ויי זמיר – פולין עלתה לך לראש 😉
לא רציתי לעשות את הסלאלום הענק שאני עושה יותר מדי פעמים וניסיתי להגיע ישר לנקודה.
המאמר שנעמה קישרה אליו מדבר על כך ששישה מסתננים נעצרו על גבול מצרים והוחזרו לכיוון מצרים. אני בטוח שלאיש מהחיילים במקום לא היתה שום דרך לוודא שהמסתננים הם אכן פליטים מדרפור. זה העלה במוחי את השאלה, עד כמה מישהו יכול בכלל לדעת שאותם 300 אנשים שגם בגללם מתקימת ההפגנה הם אכן פליטים מדרפור.
כמו שכתבת יש הגיון בהגעה לישראל, מאחר שמשום מה ערבים חושבים שישראל לא תחזיר אותם, ולא חסרים אנשים מירדן ועירק שמנסים מדי פעם להסתנן לישראל, אז למה להניח שמתוך 300 אין אף אחד שהוא סתם "משפר דיור"?
הקישור שהבאתי לנעשה באירופה מראה שלא יותר מ20% מהאנשים המגיעים למצב בו הם מצליחים לבקש סטטוס של פליט, גם מוכרים כפליטים בסופו של תהליך המיון. למה שהסטטיסטיקה הזו תהיה שונה בארץ?
לדעתי הטיפול בפליטים האלו צריך להיות זהה לטיפול בכל השוהים הלא חוקיים שמדינת ישראל לא מצליחה/יכולה/רוצה להחזיר אותם לארץ מוצאם. אם הטיפול בכולם הוא החזקם בכלא, אז זה לא בסדר, אבל זה לא קשור לדרפור.
(אצלך לא יכול לקרות מצב שהתגובה יותר ארוכה מהפוסט :))
אוווווווף. כתבתי תגובה (יפה ומנומקת) והיא נדחתה מסיבה לא ברורה. תסלח לי אם כבר נמשיך את הדיון יותר מאוחר במייל במידה שתרצה? אני עייף מכדי לנסח עכשיו שוב..
ניימן. פולני זמני עד שיעבור לו הקטע
שלום מרק,
ניסיתי להימנע מהביטוי הבא, אבל כ"אחת שמבינה" תן לי לשפוך פה כמה עובדות שעשויות לשים בפרופורציה מיני דאגות ותמיהות כמו אלה שהועלו על ידך. בראש ובראשונה, יש לזכור כי מדינת ישראל חתומה על אמנת הפליטים משנת 1951 המחייבת אותה להעניק מקלט לכל אדם הנכנס אליה, בכל דרך, שנרדף במדינת מוצאו על בסיס גזע/ דת/ לאום/ נטיה פוליטית או השתיכות לקבוצה חברתית מסוימת. חשוב לדעת שישראל היתה מראשי המנסחים של אמנה זו, וזאת כמובן בגלל מצב הפליטים היהודים שאחרי מלחה"ע.
באשר לסודן- משך שנים מתבצעות בכפרים בדרום סודן (ולא רק בדרפור יש להדגיש) פשיטות של מיליציות הקרויות ג'נג'וויד (בתרגום חופשי "שטן על סוס"), רוצחות בדם קר את הגברים ללא הבחנה, מבצעות אונס והתעללות אכזריים בנשים, ילדים, וילדות, מבצעות גירושים המוניים ושורפות כפרים עד היסוד. הפליטים, בין 200,000 ל 400,000 עפ"י הדיווחים, מגיעים למחנות פליטים בצ'אד אך גם אלה הפכו בלתי בטוחים עקב פשיטות לילה שעושות קבוצות ג'נג'וויד ועקב הדלדלות כוחות הסיוע הבינ"ל. הפליטים נאלצים לחפש מקום שיעניק להם מקלט ממוות ולא רק דרך לשפר את איכות החיים או את ההכנסה, כפי שרמזת.רבים מהם אכן מגיעים למצרים אך גם שם סובלים מדיכוי מצד האזרחים והשלטונות בשל מוצאם (שהרי מלכתחילה המלחמה בסודן הינה בין השלטון, הערבי מוסלמי, לאזרחי דרום סודן האפריקאים). מדובר באנשים פשוטים ברובם ושקטים, העוברים את הגבול לישראל, מחפשים מצלמה של צה"ל ומתישבים מולה להמתין לסיור על מנת להיכנע תוך אמירה כי הם מבקשי מקלט. משם הם נשלחים לכלא לחודשים ארןכים ואף שנים ללא קבלת כל מעמד פליט ובסכנת גירוש מתמדת המרחפת מעל ראשם ומשמעותה אחת- מוות. וכל זאת- ללא עוול בכפם.
מאוד עצוב לראות כי כאן בישראל שכחנו אנו את מה שעברנו לא כ"כ מזמן, ובמדינה לא כ"כ רחוקה. גם אז נשמעו קולות בעולם של "נכון הם מסכנים אבל זו לא בעיה שלנו" ו"יש לנו מספיק צרות על הראש". באדישות זו אנו מזמנים עבור הפליטים, שהגיעו לכאן לאחר שעברו 7 מדורי גיהנם (לפחות), גורל מר ביותר, ובכך אנו שוכחים את החמלה והאנושיות שאנו לא שוכחים להתפאר בהם בד"כ, ושוכחים כי אנו עושים מאמצי על, בד"כ, להוכיח לעולם שאנו מדינה מערבית ונאורה המהווה חלק מהקהיליה הבינ"ל.
בגלל כל אלה חשוב לא לעשות את הטעות שאתה עשית- כשקבעת כי יש זהות בין מהגרי עבודה לבין פליטים. על הטיפול בהם להיות שונה ואחראי יותר. כמו כן יש לזכור שאפילו סודני שאינו מהדרום יכול להיות פליט, והמצב קורה רבות כשהשלטון חושד באדם כזה בסיוע לקבוצות הדרפוריניות. לבסוף, אמצעי הזיהוי וההוכחה של אדם להראות כי הוא נרדף: אכן יש קושי בענין זה שכן יש לזכור שהאנשים הללו מגיעים לכאן בד"כ רק עם החולצה שלגבם, ללא כל מסמך מזהה. לכן אפילו אמנת הפליטים עצמה קובעת כי לא חובה על הפליט להציג מסמכים רשמים המאשרים את טענתו.
תודה על הבמה,
נטע [email protected]
שלום,
אותם צבר רב של מבקשי מקלט שהגיעו לישראל ממצריים מכילים בנוסף לאנשים שמגיעים מחבל דרפור עצמו גם אנשים שהגיעו מדרום סודן בו מתקיימת מלחמת אזרחים כבר עשרות שנים.
דבר נוסף, באמת הרוב המכריע של הפליטים שבורחים מדרפור מגיעים לצ'אד. ואתהיכול לראות בצ'אד מחנות פליטים גדולים.
דבר אחרון, בישראל יש הליך בדיקה וקביעה אם אדם הוא אכן פליט, מדיניות משרד הפנים קובעת שאותם סודנים לא יזכו לבדיקה ודיון במצבם והם אוטמטית מושלכים לכלא בגלל תירוץ ביטחוני לפי חוק ההסתננות.
אביב סלע
אביב, ובכל זאת לפליטים האלו תבאי החיים בכלא הישראלי סביר להניח יותר טובים מאלו שהיו זוכים להם במחנות הפליטים בצ'אד.
יש אנשים שמערערים על הצורך בכלל בקביעת מדיניות ברורה בנושא הזה, למשל אלכסנדר מאן http://mann.blog.lab.co.il/story_100
תפסיקו עם הדמגוגיה.
היום חזרתי ממילואים מגבול מצרים. הפליטים מסודאן לא מושלכים לשום כלא !!!! לא עושים הבחנה מאיפה בסודאן הם באו !!! הם מוחזקים 24 שעות ואז משוחררים למצוא את גורלם במדינה או מועברים לחברות / אירגונים שיכולים לתת להם מגורים ופרנסה.
לגבי מהגרי העבודה משאר אפריקה – במידת האפשר הם מועברים למשטרת ההגירה – אחרת הם משוחררים לחופשי.