במשך המון זמן מתבשל המאמר הזה בראש שלי, אבל איכשהו הוא אפילו לא מגיע לדרגת טיוטה. למרבה המזל מסתבר שגם בעיני דב לא מצא חן השימוש שנעשה במינוח על ידי BDI והתקשורת שעטה על ההזדמנות להצמיד תיאור מאפיוזי לאנשים שעושים ביום את מה שהעיתונאי הממוצא עושה בחודש, והוא חסך לי את כל היסורים הקשורים בהתנסחות והגהה.
נקודה אחת חשובה בדיון על קפיטליזם/סוציאליזם, שבדרך כלל חסרה מהדיון בארץ ודב כותב עליה בלי להזכיר אותה במפורש, היא שזה לא נכון לשפוט "שיוויון" חברתי רק לפי מצב חוסר השיוויון בנקודת זמן מסוימת, אלא צריך בצורה כלשהיא להתחשב בנידות החברתית, כלומר מה הסיכוי שאדם שחילק עיתונים אתמול יהיה בעל וילה בצהלה מחר, ולהפך.
אין לי מספיק ידע היסטורי, אבל למיטב ידיעתי יותר מהפכות קרו על רקע של חוסר תיקוה הנובע מחוסר ניידות חברתית, מאשר מכך שהיו 18 משפחות מאוד עשירות במדינה.
קוריוז היסטורי הרלבנטי לנושא הוא הרפורמות של סולון ששברו מבנים מעמדיים קשיחים בכדי להשקיט תסיסה חברתית. מצד שני מבנה הקאסטות בהודו כבר קיים מאות שנים, אז מה אני מבין.
מרק,
המאמר והדיון על אי שיוויון בקישור המצ"ב יכולים לתת לך רקע טוב לנושא: http://www.cato-unbound.org/archives/march-2006/
השאלה של מוביליות חברתית היא מעניינת אבל אני לא חושב שאנשים הללו יכולים להיות המדגם עליו נבחן אותה.
לרוב המוביליות היא בדרגה אחת למעלה כלומר מי שהוא עני יכול להפוך למעמד בינוני אבל לרוב לא לעשיר ממש. המקרים בקבוצה לדעתי הם יוצאי דופן, אבל עדין חשוב לראות שיוצאי הדופן הללו קיימים כדי להוכיח שהשיטה הקפיטליסיטת עובדת.
יוצאי הדופן האלה מוכיחים שהשיטה עובדת בערך כמו שהמליונרים של הפיס מוכיחים שכדאי להמר.
אני לא יכול למצוא לזה מקור, אבל אני זוכר מספר של 80% שנולדים ומתים באותו עשירון, או משהו כזה. לא ממש מוביליות.
רוגל, תודה.
דרומי, אני מכיר מחקר אחד שעוסק בניידות חברתית בארצות הברית (ואין לי כח לחפש אותו כרגע) ואם אני זוכר נכון המסקנות שלו היו שיש מעט ניידות חברתית בקצוות, אצל המאוד עניים והמאוד עשירים. אצל מעמד הביניים המורחב (מהגבוה לנמוך) היתה הרבה יותר ניידות.
כמובן שמה שתקף עבור ארצות הברית לא בהכרח תקף לארץ, ולכן היה נחמד אם מישהו היה עושה מחקר דומה.