היום שוב נתקלתי בבלוג שנראה כאילו כאילו הוא משמש במה לשלי יחימוביץ'. היום, להבדיל מהפעם הקודמת בא הגעתי לאתר, יש בו מאמר בעל ניסוח מספיק אישי בשביל לחשוד שאכן מועלים שם תכנים של שלי יחימוביץ' ואולי אפילו ביוזמתה.

אם תהיה תגובה על הטרעקבק שאני אשלח עכשיו, אני אנסה לשאול את חברת הכנסת (טוב אני ריאלי לחלוטין ואני אסתפק בעוזרים שלה) שאלות על שתי ההצבעות שלה אתמול, בכנסת לאישור חוק הקופאיות, ובוועדת הכספים למתן פטור ממכרז לבעלי תחנות רדיו.

ניסיון העבר מוכיח שחברי הכנסת שמפעילים בשמם אתרים לא ממש מצליחים להבין שאינטראקטיביות היא חלק מהמדיום האינטרנטי, ואם הם רוצים למצות את המדיום הם צריכים ללמוד להשתמש בכל המאפינים שלו. לפתוח אתר שאליו המשוכנעים או השונאים המושבעים יוכלו להגיע ולהשמיע את דעתם זה רק הקצה של האפשרויות הקימות ברשת. לדוגמא, הדיון בכך שאליזרין לא אוהבת ערבים, הביא יותר ממאתיים כניסות לאתר הזה בלבד, ואני מניח שהיו אלפי אנשים שנחשפו לו במהלך הימים האחרונים. ומה נדרש בשביל ליצור את כל ההמולה? בערך 10 אנשים שישבו וכתבו טקסט מנומק פחות או יותר על הנושא, סביר להניח שלאיש מהם זה לא לקח יותר משעה. כמה מאמץ צריך להשקיע פוליטיקאי בשביל להגיע לאותו קהל ברדיו עיתון או טלביזיה? הרבה יותר.

הכישלון האחרון של חברי הכנסת להצטרף להמולה נרשם במשחק התיוגים שהתנהל לאחרונה. יהונתן תייג את בנימין נתניהו ואני תיגתי את דב חנין, שניהם בעלי אתרים שבכותרת שלהם יש את המילה "בלוג". הזדמנות נפלאה בשביל פוליטיקאי לשחרר חמש זוטות לא חשובות שיזכירו לאנשים שמאחורי החליפה יש גם בן אדם. למיטב ידיעתי איש מהם לא הצטרף למשחק.

מענין מה יקרה עם ה"בלוג" הזה של שלי.